Rapoo- It solutions & Corporate template

תקציר
ב-5 בדצמבר 1912, נחנךהיישוב הראשון בנגב, מאז חידוש ההתיישבות בארץ-ישראל. על הקמתו של היישוב, והתלאות הרבות שעמדו בדרכו: הסכנות מצד הבדווים, מחסור בכסף ובמים, מכות הארבה והכיבוש ע"י הבריטים,אשר הביאלסיום הפרק הראשון בתולדותיה שלרוחמה בסתיו 1917.


רוחמה - היישוב היהודי הראשון בנגב (1917-1912)
מחבר: אליהו כנעני

בשנת 1911 נרכשה הקרקע הראשונה בצפון הנגב, 6,000 דונאם, במחיר של 8 פראנק הדונאם. רכשוה המשרד הארץ-ישראלי וחברת 'הכשרת היישוב', לאחר שנתקלו בקשיים משפטיים, שכן החוק התורכי לא התיר העברת קרקע בטאבו על-שם נתיני חוץ-לארץ. רק לאחר התערבות אצל פקידים גבוהים בקושטא, יצאה ההעברה הרשמית אל הפועל, והשטח עבר לידי המשרד הארץ-ישראלי. כך נרכשה אדמת ג'ממה - הקרקע היהודית היחידה באזור באר-שבע עד מלחמת העולם הראשונה.

גם לאחר שהוסר המכשול המשפטי, לא היה אפשר להיאחז מיד באדמות ג'ממה. עדיין חסרו האמצעים הכספיים כדי לשלם פיצויים לאריסי המקום, ובאין חזקה על האדמות, דומה היה שהן יישמטו מידיים עבריות. בשלהי 1911 אמנם נחרשה האדמה כדי לקבוע עובדה בשטח, אבל רק בשנת 1912 החלה פעולה של ממש.

אגודת 'שארית ישראל' ממוסקבה היתה באותו הזמן אחת האגודות להתיישבות בארץ, ובין חבריה היו אחדים מראשי התנועה הציונית ברוסיה, כגון ד"ר יחיאל צ'לנוב ושמעון ווליקובסקי.

באגודה היו כמאתיים חברים, ועלה בידם לאסוף כמאתיים אלף רובל. את ההסכם להעברת קרקעות ג'ממה לידי האגודה ערך עורך-הדין יצחק גרינבוים, העסקן הציוני הנודע מווארשה (ולימים שר הפנים הראשון של מדינת ישראל).

המתיישבים חויבו בשורה של עקרונות לאומיים: '... חובת עיסוק עובדים עבריים - - - הקמת שכונות פועלים - - - מסירת 10% מכלל האדמות ומן העיבודים לטובת פועלי המושבות - - -', לפי הצעתה של 'שארית ישראל' ובהסכמתו של מנהל החווה, צבי הירשפלד, נקרא היישוב החדש 'רוחמה', על-פי הכתוב בספר הושע: 'וזרעתיה לי בארץ וריחמתי את לא רוחמה'.

ההתחלות היו קשות. מעט מאוד פיתוי, אם בכלל, היה בהתיישבות בסביבה מדברית זאת, תוך הירתמות למשימה הקשה בתנאים המדיניים, האקלימיים והחברתיים ששררו אז בארץ-ישראל. על אף הקשיים קם והיה היישוב.

תחילה הוקמה החצר, ועל-פני שטח של 250 200X מ' נבנו בנייני קבע ומבני ארעי. מלבד זה הוחל בטיוב הקרקע ובשמירתה מפני הסחף. ביוזמת הירשפלד ניטעו חורשות אקליפטוס, ועמל רב הושקע ביישור השטח ובחפירות תעלות ניקוז.

ביום א' חנוכה תרע"ג, 5 בדצמבר 1912, נחנך המושב רשמית - היישוב הראשון בנגב, מאז חידוש ההתיישבות בארץ-ישראל. '. . .הדלקנו נרות חנוכה ופגשנו את הנס הלאומי בתרועת גיל ושמחה. כל אחד ואחד מאתנו הביע את רגשותיו לחנוכת המושב החדש, והנרות עוררו בנו רגש נעים מאוד. - - - כל הלילה בילינו בשמחה רבה . . .' – כפי שציין הירשפלד ביומנו.

באביב 1914 כבר הנצו עצי השקדים ולובן פריחתם סינוור את העיניים. האביב הביא עמו גם את בשורת המים, שנמצאו בעומק של 38 מטר. הבאר סיפקה כארבעים מ"ק לשעה לצורכי משק ובית, וכך השתחררה החווה מתלותה בבאר של ג'ממה ויצאה למרחב. בתנופת הפיתוח נבנתה בריכת מים בקיבול 40 מ"ק בגבעה המתרוממת כ - 300 מטר מצפון-מערב לחצר, והונחו צינורות שהובילו את המים מן הבריכה אל שטח ההשקיה.

היישוב מנה עתה קרוב לחמישים נפש וידע שגשוג. בפרט יפתה רוחמה באביב. 'אדמת רוחמה הוצפה בפרחים, כאילו היה מרבד הדור. בצאתי לשדה הייתי שיכורה מן הבושם, הריחות החריפים שנישאו באוויר. כל החדרים מלאו פרחים, שהתגוללו בכל פינה - על-יד סירי הבישול, בצלחות ובכוסות ועל אדני החלונות' (עדותה של ציפורה זייד - ב'ספר העלייה השנייה').

בשנים 1914-1912 הושקעו במקום אלפי פראנקים ורובלים בהכשרת הקרקע, בקידוחי מים ובמיתקני שרברבות, במשק החי ובמבני משק שונים. ביוזמת הירשפלד ועוזרו, אליהו אבן-טוב, הוזמנו למקום אגרונומים לתכנון שטחים נוספים למטע שקדים. כן הוקמו חדר-אוכל, מרפאה ומטבח פועלים, בהנהלתה של ציפורה זייד. המטבח שכן בצריף עץ בלא רצפה, אך בחדר-האוכל הונחה רצפת בטון. נוסף על כך נבנתה מאפייה, שכן הבאת לחם מקסטיניה (באר-טוביה), היישוב העברי הקרוב ביותר, היתה כרוכה בקשיים רבים ולעיתים אף בסכנת נפשות.

לפרטים נוספים http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=13004

מערכת הצבעות דיגיטליות הצבעה דיגיטלית אתר לקיבוץ קריאות שירות קריאות שירות