Rapoo- It solutions & Corporate template

08-6807701

צור קשר

אתר הנצחה לתושבי הישוב .
יהי זיכרם ברוך...

דף הנצחה ללבנה רחל ז"ל
(17/05/1912 - 17/01/1999)     ( א סיון תרע"ב  -  כט תשנ"ט )

רחל לבנה

 רחל לבנה נולדה בפולין למשפחה יהודית ציונית, שגרה תחילה בעיר גדולה ואחר כך עברה לכפר ניקוליבה, בו היו רק עוד כ- 10 משפחות יהודיות, אך היה בו בית כנסת והמסורת נשמרה.

רחל סיימה בית ספר ואף הספיקה ללמוד 4 שנים בסמינר למורים בווילנה. בשנת 1936 בגיל 24 עלתה לארץ ישראל והצטרפה לגרעין בקיבוץ בית-זרע, שם שהתה כשנה ועברה לקיבוץ "עמל בקרית-חיים.

בקרית חיים הכירה את גדעון , חתונתם נערכה בקרב בני המשפחה בבית שערים. עם "העמל" עולה המשפחה הצעירה להתיישבות ברוחמה, וכאן נולדת ביתם הבכורה, רוחמה, מראשוני הילדים בקיבוץ. לרחל וגדעון נוספו עוד שני בנים, משה'לה ויצחקי.

אחרי שנים רבות, במסיבה שנערכה במלאת 50 לגרעין "עמל" מספרת רחל :

"כשהגעתי לעמל, בפסח 1937, הוא כבר היה קיבוץ גדול, אני זוכרת שהבנות עבדו במקומות רבים, בבתי חרושת "נעמן" ו"אתא" וכן היינו מכבסות "כביסות חוץ" לתושבי חיפה וזו לא הייתה בושה, להיפך, יום כביסה הכניס 30 גרוש ויום בחקלאות רק 20 גרוש. היינו מכבסות בידיים על קרש כביסה ללא מברשת, כדי לא לפגוע בבדים, ככה 8 שעות ביום, וזה לא היה קל. אחר כך עברתי הכשרה בלול של עין המפרץ שהיה מעבר לגדר, ועבדתי כלולנית בקרית-חיים ועוד עבדתי בשדות תפוחי האדמה הראשונים בארץ שהיו בקרית ביאליק, והיהודי בעל השדות, לא אהב קיבוצניקים, אז הסתרנו את זהותנו. העבודה הייתה קשה – 8 שעות על הברכיים.. אבל זאת הייתה פרנסה".

מתוך הדברים שאמרה רחל אפשר להכיר את דמותה: חרוצה ללא סייג, מסורה לעבודתה בלב ונפש, קפדנית, דייקנית ולא מתפשרת. בשביל רחל, העבודה הייתה ערך ודרך חיים.

שנים ארוכות עבדה בלול, אך כאשר חוסלה המדגרה, היא עברה למפעל "המברשת" בו התמידה כל עוד עמד לה כוחה.

בחייה בקיבוץ היא הייתה צנועה ושקטה, שמרנית מאד בדרכיה ובהופעתה החיצונית, אפילו שתי הצמות שקלעה וגלגלה על ראשה, עוד בימי נעוריה, ליוו אותה כמעט עד יומה האחרון.

רחל לא הייתה פטפטנית, קשה היה להגיע אליה, אך מי שהגיע, פגש אישה אינטליגנטית ונבונה מאד, אוהבת ספר ומרבה לקרוא, שידעה לנתח בתבונה את אשר קראה. במשך שנים מספר, אף התנדבה לעבוד בספריה בשעות הערב בהחלפת ספרים.

ימיה עברו בשלווה, עד ליום המר, בה חלה משה'לה בנה. בעיניים יבשות היא ליוותה את מחלתו ואת מותו ומעולם לא נתנה לכאב לפרוץ החוצה, ולצער את הסובבים אותה ולשבש את שגרת חייה.

חברת קיבוץ אמתית הייתה רחל, אבן מאבני המסד של רוחמה.

נאמנה לדרך חייה, מסתפקת במועט הייתה האישה, האימא, והסבתא רחל, ובשקט האופייני לה אף הלכה לעולמה, בלי להטריד, עצמה עיניים ונאספה אל אבותיה.

 


 



הוסף



< חזרה לאתר הנצחה
מערכת הצבעות דיגיטליות הצבעה דיגיטלית אתר לקיבוץ קריאות שירות קריאות שירות