Rapoo- It solutions & Corporate template

08-6807701

צור קשר

אתר הנצחה לתושבי הישוב .
יהי זיכרם ברוך...

דף הנצחה למרקוביץ חיה ז"ל
(01/01/1890 - 11/07/1981)     (  -  ט תשמ"א )

חיה מרקוביץ'

 חיה מרקוביץ', אמו של חברנו דב, חיה אתנו 32 שנים. היא עברה אתנו כברת דרך ארוכה מאז השנים הראשונות שלנו ברוחמה. לא קל היה לה להסתגל לתנאים הקשים של אותן שנים. מה עוד, שעמדה על דעתה לשמור על פינתה המשפחתית, בהיותה יראת שמיים.

חיה נולדה בעיר שטפנשטי שבגליל מולדבה, ברומניה, בשנת 1980. אביה, פסח לייבשוורץ, היה תלמיד חכם. הוא נשא לאישה את שרה , בתו של סוחר עשיר, שעסק במסחר עורות ועבר לגור עם משפחת כלתו. העיירה שטפנשטי התפרסמה באותם ימים בחצרו של הרב המקומי. פסח לייב, לאחר שמספר שנים עסק במסחר עורות עם אחיה של כלתו, היה ליד ימינו של הרב הגדול.

חיה היתה הבת הצעירה בין 6 ילדיהם של פסח לייב ושרה (3 בנים ו- 3 בנות) וגדלה בבית בו שמרו בקפדנות על הדינים והמצוות. היא לא למדה בבית הספר היהודי שבעיירה, רק משום שהיה מעורב לבנים ובנות. האב, באישורו של הרבי, שלח אותה ללמוד בבית הספר הממלכתי הרומני, לבנות. עוד בהיותה נערה צעירה, כבר התחילה חיה לתרום חלקה לפרנסת הבית, כשפתחה לעצמה, בהדרגה, חנות לממכר דברי כתיבה. הצורך לנהל בית עסק צנוע, עשה אותה משוחררת ועצמאית.

בשנת 1915, נישאה חיה למשה מרקוביץ', עזבה את בית אביה ועברה לגור עם משפחת בעלה, בעיירה נגרשטי, שבמחוז וסלוי. עוד באותן השנה, גויס משה לצבא הרומני שלחם בגרמנים במלחמת העולם הראשונה. היא נשארה בבית משפחתו של משה ושם ילדה (בשנת 1916) את בנה בכורה, דב. עם תום המלחמה, החליטו חיה ומשה לעבור לעיר יאסי ולהקים בית עצמאי משלהם, ובשנת 1920, נולד בנם השני, בנימין (בומה) שהוא היום חבר קיבוץ רשפים. בשנת 1922, הם שבים לשטפנשטי, כדי לעזור לעסק המשפחתי, לאחר שנפטר אחיה הבכור של חיה. כעבור 5 שנים החליטו להתנתק שוב מבית סבא ועברו לבוטושן, גם כדי להבטיח השכלת שני בניהם.

החיים בבוטושן לא פינקו אותם. משה נאלץ לנדוד בעיירות ובפרברי הסביבה, כדי להרוויח פרנסת אישתו ושני בניו. וכששני בניו גדלו ונכנסו לתנועת "השומר הצעיר", לא גילו התנגדות, על אף אכזבתם וחיה נתנה, במקרים לא מעטים, חסות לפעילות התנועתית. היא עברה תהליך של השלמה עד הזדהות ומשעלו שני בניה לארץ, הם נשארו בבוטושן, אך תכננו איך ללכת בעקבותיהם. הם עברו את תלאות המלחמה ואיימת האנטישמיות, נשארו בחיים ועלו בשנת 1949.

חיה הייתה אישה אופטימית באופייה ובעלת אמונה עמוקה. תמיד הפגינה את השלמתה עם מה שזימן לה הגורל וחיפשה את הטוב בכל מצב. בימיה הקשים של רוחמה, של ראשית שנות החמישים, כאשר הגיעו לארץ והם כבר עברו את גיל 60, קיבלה את התנאים ללא תלונות ורק ביקשה שיתאפשר לה לקיים מטבח כשר. היא השתלבה בחיי העבודה בקיבוץ וגאוותה היתה עליה ונפגעה כאשר לא נזקקו לה.

משה נפטר בשנת 1970 וחיה נותרה לבדה עוד 11 שנה. היא נשאה את עומס שנותיה, כשבני משפחתה עושים ככל יכולתם להקל עליה את זקנתה המופלגת. בת 91 שנה, הייתה במותה.




הוסף



< חזרה לאתר הנצחה
מערכת הצבעות דיגיטליות הצבעה דיגיטלית אתר לקיבוץ קריאות שירות קריאות שירות