Rapoo- It solutions & Corporate template

אתר הנצחה לתושבי הישוב .
יהי זיכרם ברוך...

דף הנצחה לגורן חנה  ז"ל
(14/10/1914 - 10/05/1988)     (  -  כג אייר תשמ"ח )

חנה גורן

חנה הייתה חניכת השומר הצעיר בעיר לוצק בפלך וואהלין.

רבות משנות חייה האחרונות ידעה מחלות ומדווים לרוב, מאושפזת עתים תכופות , אולם לא נפלה ברוחה וכול עת שיכלה לעמוד על רגליה הגיעה אל מכונת התפירה במחסן הבגדים לעשות עבודתה בנאמנות ודבקות כאילו רצתה למלא את אשר החסירה בימים בהם לא עשתה זאת.

ילדיה ונכדיה לא זכו לראות את אמם וסבתם בימי עלומיה ופריחתה, על תקופה זאת מספרים רבים מבני עירה וחברים אשר צעדו אתה באותו מסלול חיים במשך למעלה מיובל שנים.

חכמת החיים של חנה הייתה לשם דבר, חוש ההומור שלה , לא כול אדם זוכה לו, בעזרתו ידעה להתלוצץ על מכאוביה , כאשר חברים הקיפוה , ולא נתנה לאווירת קדרות להשתלט עליהם.

חברה אחת בת עיר הולדתה של חנה מעלה בזיכרונה את ימי עלומיה  בתיאור אופייני עד מאוד אשר לא כהה ולא דהה משך כול חייה: "מעונו של קן השומר הצעיר היה מרוחק מאזור מגורנו, היינו חוזרות מפעולותינו בקן בשעות לילה מאוחרות ותכופות התנכלו לנו נערים אוקראינים, אני
והאחרים היינו מפחדים ורועדים, לא כן חנה, היא הפגינה בטחון עצמי ובכוח עמידתה הרתיעה את המתנכלים לנו".

דור הבנים והנכדים אינו יודע וראוי שידע על חנה היפה , האמיצה, הפעילה ורבת המרץ, אשר תרמה רבות לקיבוץ שלנו, ולא רק את האישה הרכונה אל מכונת התפירה המשתרכת
 בדרכה באיטיות, המתאשפזת כה תכופות בבתי החולים.

חנה הרפתנית, חנה מנהלת מחסן מכולת, חנה בעלת היכולת לתכנן , לשנות, לבצע, להפעיל, האמנם שכחנו? האמנם נשכח?

את אהבתה לעציץ ולפרח, לדשא רענן, למטפס מסתלסל, בעזרתו הרבה של יצחק אשר לא ידע לאות בסעדו אותה, שנים כה רבות טופחה סביבת ביתם, פינת חן שאין דומה לה ביופייה וחנה נשמה כול לבלוב ופריחה.

וחנה כאם, וחנה כסבתא, יעידו בנותיה ובנה יעיד נכדה אותו הספיקה לראות במדי צבא, יעידו שכניה וחבריה: "הן כול חייך הענקת לנו הילדים, ראינו בך אישה חזקה , אצילת נפש , חכמה, אופטימית חמה ואוהבת".

מילת קסם הייתה שגורה על פיה: נתגבר! עשרות בשנים זו הייתה מילת העידוד שלה, עוד אז באותם ימים ראשונים בארץ כאשר היא וחברותיה עבדו בבציר ענבים בראשון לציון, בימי קיץ להוטים רכונות שעות ארוכות מעל שורות הגפנים הסבוכות, עודדה היא את חברותיה העייפות באותה מילת קסם: "אין דבר נתגבר"!

ביום האחרון לחייה עוד ציפתה , קיוותה כי נכונו לה עוד חיים, כי עוד תוסיף לשבוע נחת, כי תתגבר.

לא! הפעם חדל קסם המילה להתקיים, חנה הלכה לעולמה בלי שוב.





הוסף



< חזרה לאתר הנצחה
מערכת הצבעות דיגיטליות הצבעה דיגיטלית אתר לקיבוץ קריאות שירות קריאות שירות