Rapoo- It solutions & Corporate template

אתר הנצחה לתושבי הישוב .
יהי זיכרם ברוך...

דף הנצחה לבלוש פוגה ז"ל
(03/02/1916 - 18/05/2008)     ( כט שבט תרע"ו  -  יג אייר תשס"ח )

פוגה, הקרויה על שם סבתה, נולדה ברומניה בחבל בסרביה, בעיר חוטין בפברואר 1916.
אביה אברהם שוויגר היה בן יחיד למשפחה אמידה שלמד הוראת רוסית אך העדיף לעסוק במסחר בעצים.
אמה רחל, שנישאה בהיותה בת 17, הספיקה ללמוד את מקצוע הצילום, והייתה אישה חכמה וטובת לב.
להורים שוויגר נולדו שלושה בנים, זאב, מיכאל ואיזיה והבת פוגה, והם ניהלו הית יהודי חם, פתוח בפני משכילי העיר כמו גם בפני קרובי המשפחה העניים שמצאו בו תמיד אוזן קשבת וגם עזרה לעת מצוא.
בשנות השלושים עלו האחים הבוגרים לישראל ואלו פוגה ואחיה הצעיר איזיה הצטרפו באותה עת לתנועת "השומר הצעיר" בה הדריכה פוגה קבוצות צעירות.
ההצטרפות לתנועה הפכה את ביתם לבית ועד של חברי התנועה השומרית בחוטין.
בשנת 1938 עלתה פוגה בעליה לגאלית לישראל והצטרפה אל קיבוץ "עמל" בקריית חיים הוא קיבוץ רוחמה.
אמה ואביה, עם אחיה הצעיר ומשפחתו, נדדו כפליטים ברחבי רוסיה ואף שהו במחנות עבודה, אביה לא שרד את התלאות והסבל ונפטר, ואילו אמה הגיעה בשנת 1947 דרך מחנה מעצר בקפריסין אל קיבוץ רוחמה, וליוותה את הקיבוץ הנבנה במשך למעלה מעשרים שנה.
בקריית חיים עבדה פוגה במפעל "נעמן", התנדבה לעבודה בזכרון יעקב, ואף השתלבה במשך זמן קצר כמבשלת, אך את כל שנות עבודתה הארוכות עשתה במפעל "המברשת", בשעות אין ספור ליד מכונות הייצור למברשות שיניים התמידה עד קצה גבול יכולתה הגופנית.
תוך כדי העבודה שימשה מספר קדנציות כרכזת של ועדת בריאות, הקשיבה בדיסקרטיות למצוקות החברים והשתדלה לעזור בתבונה האופיינית לה.
התבונה הזאת הביאה אותה גם אל ועדות החברים והיא שרתה בהן שנים רבות.
פוגה, שמוצאה מרומניה, פגשה ברוחמה את דוד בלוש, שמוצאו מפולין, בשילוב הזה הם היו זוג נדיר, שניהם שקטים ודעתניים וגידלו את ילדיהם ואת נכדיהם בשלווה אופיינית.
אישה אינטילגנטית היא הייתה, אשת- ספר והתעניינה בשטחים רבים, התעניינות שהביאה אותה אל לימודים כלליים בקורס ב"אפעל", שם ניסתה למלא, ולו במעט את תאוות היידע שלה.
פוגה התאלמנה לפני יותר מעשרים שנים, חסרונו של שותפה לחיים ליווה אותה כל הזמן, למראית עין המשיכה בחייה הרגילים, אירחה את נכדיה, שבכל הגילים כל כך אהבו לשהות במחיצתה, ביקרה את חברותיה, כשהיא מקפידה להקצות לכל אחת מהן את מנת הצעדים הקצובים שרגליה הכואבות הרשו לה, ואף פינקה, מדי פעם, עצמה בסיגריה, פינוק שהביא עליה את התאונה הכואבת ואת הפציעה הקשה ממנה לא הצליח גופה להשתקם.


הוסף



< חזרה לאתר הנצחה
מערכת הצבעות דיגיטליות הצבעה דיגיטלית אתר לקיבוץ קריאות שירות קריאות שירות