Rapoo- It solutions & Corporate template

08-6807701

צור קשר

אתר הנצחה לתושבי הישוב .
יהי זיכרם ברוך...

דף הנצחה לזרווניצר מקס ז"ל
(09/11/1903 - 24/02/1991)     ( יט חשון תרס"ד  -  י תשנ"א )

מקס זרווניצר

 שבע ימים ומכאובים, אך מפויס עם עצמו ועם העולם, עזב אותנו מקס, בעלה של דורה ז"ל, אמו של חברנו  סלק רוזנטל.

מקס נולד בראשית המאה, בסטניסלבוב, אשר בגליציה, אז ממלכת ההבסבורגית, לימים פולין והיום אוקראינה שבבריה"מ.

מוצאו היה ממשפחת חסידים ידועה בסביבה, והוא עצמו, עם אחותו, חילוניים כבר, חיו ונשמו כמו כל יהדות גליציה, את חיי התנועה הציונית ופעילותה.

בימי מלחמת העולם השנייה, חי בפולין בשטח הכבוש הסובייטי. כמנהלה של חברה לאספקת ברזל, סיפק את סחורתו לתעשייה הסובייטית ואף נסע לתוך בריה"מ. עם פרוץ הקרבות בין גרמניה לבריה"מ, נמצא ברוסיה ונשאר שם כל ימי המלחמה, מנותק ממשפחתו. ב- 1945, חזרו מספר משפחות יהודיות, שנשארו בחיים במרחבי סיביר ואסיה הסובייטית, לסטניסלבוב. בין החוזרים, גם דורה, אלמנה צעירה עם בנה היחיד וגם מקס זרווינצר, אף הוא בחיפוש אחר משפחתו האבודה, שממנה לא נשאר זכר, נפגשו שני הידידים לשעבר והחליטו לחדש ידידות ישנה ולבנות את חייהם יחד. עם זאת, התחדשה אצלם גם השאיפה להגשים את חלום נעוריהם – העלייה לארץ ישראל. על כן, עברו ממקום למקום לכיוון מערב, תוך כדי ייסוד חברת דייג פרטית בגדנסק. ב- 1957, אושרה עלייתם ארצה.

בדרך לישראל, נפגשו בווינה, עם קרוב עשיר, אשר הבטיח לשקם אותם במהירות, אך המשפחה החליטה לעלות בכל תנאי. במשך שנה חיו בהרצליה ועם קבלתו של סלק רוזנטל לחברות ברוחמה, הצטרפו אלינו.

מקס מצא את עצמו מיד בעבודה במפעל. כאיש חרוץ ונבון כפיים, נהנה מכל רגע בעבודתו. היה מסור למשפחתו הקטנה, לילדיהם של סלק ואידה, יוסף יצחק וחנהל'ה ואף פתח ביוזמות שונות כדי להקל ולעזור לחברה. בתור בעל מקצוע, אותו רכש בבריה"מ ובפולין, בנה תנור מיוחד לעישון דגים ובשר, עבור המטבח, עסק באפייה עבור הילדים וכל זאת, ברצון ובאהבה.

מקס היה איש מוצק, בעל הדרת כבוד, אשר התייחס בדרך ארץ לגדול ולקטן, אך גם ידע לשמור על כבודו העצמי.

חיי העבודה והמשפחה, נקטעו באחת, בראשית שנות ה- 70, כאשר היה קורבן לתאונה. מקס נפגע קשה בכל גופו ובעיקר ניטלה ממנו היכולת לנוע באופן חופשי.

חייו השתנו פתאום מן הקצה אל הקצה וכל מעייניו היו נתונים במאבק על הישרדות וא"כ על השיקום. לעולם כבר לא חזר לאיתנו, על אף מסירות הצוות הרפואי ותמיכה מסיבית מהמשפחה. הוא נזקק להרבה עזרה אשר ניתנה בנפש חפצה. למרות הקשיים הרבים והסבל הרב, מצא כוחות נפש להיאחז בעבודת מחסן הכל-בו.

מקס פיתח יחסים יפים מאד עם הנכדים והנינים, אשר גמלו לו באהבה והמשיכו בקשרים אמיצים גם כאשר עבר לבית אבות.

לאחר מותה של אישתו, דורה ז"ל, גברו הקשיים המעשיים והרגשת הבדידות. את שלוש שנות חייו האחרונות, בילה מקס בבית אבות באשקלון. לאחר קשיי הסתגלות ראשוניים, הוא נקלט והשתלב במוסד. בשנים אלה המשפחה תמכה בו באופן סדיר ותכוף, עד רגעיו האחרונים.

מקס, כרבים מבני הדור אשר עבר את ימי מלחמת העולם השנייה, ידע בחייו חלופות של כאב ואושר, סבל ושיקום, שכול ואהבה, פרש מאיתנו שבע ניסיון וימים.


הוסף



< חזרה לאתר הנצחה
מערכת הצבעות דיגיטליות הצבעה דיגיטלית אתר לקיבוץ קריאות שירות קריאות שירות