אילנה הלר ז”ל

אילנה הלר
היום, אנחנו מלווים למנוחת עולמים את חברתנו היקרה אילנה.
אילנה – רוזה נולדה ליוסף ושרה חסון בעיר לוקה בחבל טוסקנה באיטליה.
לזוג חסון נולדו עוד שלוש בנות ובן שנפטר כנער.
הקהילה היהודית בעיר מנתה מספר משפחות בודדות ובחגים היהודיים היא נסעה עם משפחתה לחגוג בעיר פיזה.
הזוג חסון נפרד, והאב גידל לבדו את ארבעת בנותיו, היחסים בעיר היו אוהדים מאוד ליהודים וכך בעת המלחמה,
התחבאו הבנות במספר מנזרים ומקומות מסתור, בעוד האב העביר את המפעל הקטן שלו לידי תושב מקומי
וזה המשיך לשלוח אליו תמיכה כספית במהלך כול המלחמה.
האם שחייתה בצרפת, נתפסה ונשלחה לאושוויץ. בתום המלחמה כאשר הקימו חיילי הבריגדה היהודית את סניף החלוץ ברומא,
הצטרף אליו הבחור הצעיר יצחק הלר שהביא איתו את חברתו אילנה. כאן היא נבחרה לאחראית על הקמת תנועת נוער יהודית,
איטלקית ציונית מעורבת, של דתיים וחילונים.
ב-1950 הם נישאו ברומא , ועם חבריהם מההכשרה ב”תל ברושים” עלתה לישראל היישר אל המטבח בקיבוץ רוחמה.
אחרי שנתיים נשלחה להכשרת הוראה בסמינר למורים והייתה מורה מעל-20 שנים, עם הפסקה לשליחות לרומא לשלוש שנים עם יצחק, מטעם תנועת “השומר הצעיר”.
שימשה כמנהלת בית הספר היסודי ברוחמה, מורה של כיתת נוער “סלע” ממנה אימצה עם יצחק לבן,
את הנער שלמה בן שלוש, אימוץ אמיץ שהלך והעמיק עם השנים כאשר ילדיו היו לנכדיה.
שימשה כרכזת ועדות קליטה, השתלמות ועוד.
לשליחות נוספת, הפעם מטעם הסוכנות, נסע הזוג הלר לשלוש שנים במילאנו.
כחברה במערכת העלון המקומי “הדי רוחמה” , הרבתה לראיין חברים ושלל ראיונות אנושיים אלה משקפים את השינויים וההתפתחות של הקיבוץ;
מהפרדסן ומרכז המשק, דרך המציל בבריכה, האחות במרפאה, עובד הנוי והאלקטרוניקה ועד הלינה המשפחתית, האבטלה הסמויה,
וקליטת עולים מרוסיה, תמיד ברגישות , בחביבות ובעיקר בהבנה עמוקה של הנושא והמרואיין.
אחרי שנות ההוראה הארוכות הייתה רכזת חדר האוכל, מלווה לקבוצות ‘רקפות’ ו’אלמוג’ ועבדה במחלקת האריזה של “המברשת”,
עד שנקראה להקים את “בית עמל” בבית ילדים ריק על גבעת הילדים, שם יצרה בתבונה אנושית את התכנים הנכונים את מה שהפך לבית המיוחד שהלך והתפתח.
בחברת הילדים שימשה אילנה במשך שנים מחנכת של קבוצת “צביים”, והזיכרונות מהמורה המיוחדת הזאת שנתנה את כול- כולה לחניכים שלה מלווים אותם עד היום.
אביה של אילנה הגיע לרוחמה באחרית ימיו, ונטמן באדמתה.
שבעת ימים הלכה מאתנו האישה המיוחדת הזאת, אופטימית, חכמה, חייכנית, שאינה מוותרת
לעצמה ולסביבתה על כבוד האדם באשר הוא, התגאתה ביכולתה לקחת חלק בהפגנות למען דו-קיום ושלום,
בתשוקה להמשיך וללמוד עד יומה האחרון, והתברכה בזיכרון מופלא .
היי שלום אילנה יקרה, ימיך האחרונים לא היו קלים אך בשנותייך הרבות
היית דוגמה לחיוניות ושמחת חיים גם ברגעים קשים, נוחי בשלום באדמת רוחמה שכה אהבת.
דרורה כהן