דף הנצחה לארנטל פרנץ אפרים ז”ל (01/09/1889 – 26/12/1965) ( – ג תשכ”ו )
פרנץ אפרים ארנטל
פרנץ ארנטל, אביהם של חברינו אברי ושרה, נפטר לאחר מחלה קצרה. הוא נולד בעיר גיר שבהונגריה, בן למשפחה יהודית מסורתית, שאבותיה התיישבו במערב המדינה הזו בסוף המאה ה-18. אביו החזיק חנות ספרים פרנץ היה אחד מ-8 ילדיו שנותרו בחיים. בעודו ילד רך, גיל 3, פרנץ נפל ועקב התאונה איבד את שמיעתו ואת כושר הדיבור. הוא השלים לימודיו בבית ספר ממלכתי מיוחד, בו סבל לא מעט בגלל יהדותו. אחר כך היה לסדר דפוס. המקצוע אלץ אותו להעתיק מגוריו לבודפסט, שם עבד והתחיל להיות פעיל באיגוד המקצועי וחבר הועד שלו. מקצועו ופעילותו פיתחו בו הכרה סוציאלית ואכן היה לחבר המפלגה הסוציאל-דמוקרטית.
פרנץ היה איש מלא חדוות חיים. הוא היה מעורב בחיי משפחתו, הרבה לטייל ברגל וניהל חיי חברה פעילים גם באגודת החרשים. בשנת 1926, בגיל 37, נשא לאישה את ארז’בט ושנה אחר כך נולד בנו, אברי. בשפל הכלכלי של ראשית שנות ה-30 היו לפרנץ תקופות של חוסר עבודה, אך נהנה מתמיכת האיגוד המקצועי ואף מעזרת אחיו שביססו להם מעמד – חלקם בהונגריה וחלקם בארצו השכנות. בשנת 1942, שעה שמלחמת העולם געשה ואיימה על קיומו של העם היהודי, זכה פרנץ לבת – והוא כבר בן 53. בשנת 1944, לאחר פלישת הגרמנים להונגריה, רוכזו היהודים ברובע מיוחד שהיה לגטו. פרנץ המשיך לעבוד במקצועו. אותה שנה נפרד מאברי, אשר נכלל בקבוצת היהודים שיצאה את הארץ ברכבת ה”הצלה” שארגן העסקן הציוני יהודי קסטנר. זו הייתה השנה הקשה ביותר ליהודי ערי השדה בהונגריה, שחלקם גורשו מזרחה וחלקם נרדפו עד צוואר. גורלם של יהודי בודפשט שפר עליהם במקצת, משום שהשלטון הנאצי לא האריך ימים. הצבא האדום נכנס להונגריה. פרנץ ומשפחתו ניסו לשוב לדירתם ממנה נושלו, אך הדבר לא עלה בידם.
הם שהו בבודפסט חמש שנים נוספות. פרנץ, שהיה עתה חבר מפלגת השלטון, יכול היה, לכאורה, לחיות בשלום במשטר החדש. אך לאחר שאברי כבר היה בארץ וחודש בקשר עמו, עקרה המשפחה ועלתה בשנת 1950. חבלי הקליטה בקיבוץ היו קשים. פרנץ השתלב בקלות בעבודות החדשה בבית החרושת. הוא היה אדם בריא ולמרות 61 שנותיו למד ברצון את הדרוש כדי לעבוד הכנת חומרי הגלם לעשיית המברשות. קשה יותר הייתה ההסתגלות החברתית. חסרה לו הפעילות לה היה רגיל, וסבל בגלל קשיי התקשורת. צימאונו למעורבות חברתית מצא לו ביטוי בהתעניינות הערה בנעשה במשק. בשעות הפנאי היה מהלך בשבילי הקיבוץ, סוקר את השינויים בשטח, ולא נמנע מלהציג שאלות ולתבוע תשובות.
15 שנים חי פרנץ ארנטל אתנו. איש רעים היה וידע להתחבב על הבריות. חברי הקיבוץ התרגלו לנוכחותו המיוחדת, אשר כסתה על מגבלות התקשורת. לפתע כרס. תוך חודשיים התדרדרה בריאותו עד תום.