דף הנצחה להלפרין זאב ז”ל (22/11/1927 – 20/09/1962) ( – כא תשכ”ב )
זאב הלפרין
אילן צעיר , גדול וחסון נגדע מנופה האנושי של רוחמה, מחלה ממארת הכריעה את זאב מבכירי גרעין ‘אילון’ גרעין שהשלים את הקבוץ ערב מלחמת העצמאות.
זאב נולד בזאגרב בשנת 1927 בחבל הקרואטי של יוגוסלביה. הוא היה בן יחיד למשפחה אמידה, איימי מלחמת העולם השנייה והרדיפות האנטישמיות אילצו את המשפחה לנדוד מאזור לאזור בתוך יוגוסלביה, עד שנאלץ להיפרד מהוריו. כול הנדודים הללו אילצו אותו להסתגל במהירות לסביבה, ללשון חדשה, הוא עמד בכול אלה בכישרון, השלים את לימודיו התיכוניים ואף מצא זמן ללמוד נגינה בפסנתר ואקורדיון.
לקראת סוף המלחמה עבר זאב לאיטליה והגיע עם קבוצת ילדים יהודים ללא הורים כמוהו אל אחת החוות. כשהגרמנים כבשו את צפון איטליה הועברו כול הילדים ברגל לשוויץ, שם נפגש עם הנערים והנערות אשר היו לרעיו לדרך עד שהגיעו ארצה ונקלטו בקבוץ אילון בשנת 1946.
בקבוץ אילון החלה תקופת חייו השנייה של זאב. מאורעות הדמים פרצו בארץ, גישתו הבוגרת ותכונותיו סייעו לגבש מקרב חברת הנעורים שם גוף תנועתי שנשא עיניו להגשמה בקבוץ עצמאי, אך צרכי השעה היו אחרים: יחד עם חבריו ירד זאב לדרום בשנת 1948 כדי לחזק את קבוץ רוחמה אשר עמד בודד אל מול מרחבי הנגב השומם ואל מול סכנות המלחמה.
ברוחמה נשא את בת עמי בשנת 1950 בדרכו השקטה השפיע רוב אהבה ועידוד על רעייתו שאף היא ניצלה מן התופת הנאצית.
התקופה השלישית בחיי זאב הייתה תקופת השתרשותו במשק, בקבוץ הוותיק יחסית שדרכיו סלולות זאב מצא נתיבים חדשים של ראשוניות בכול מעשיו: פיתוח גן ירק, חלקות אספסת למיכון וגידולים חדשים בשלחין שבעתידו האמין.
הוא דהר מתפקיד לתפקיד , היה מרכז המשק הראשון מבין ה’צעירים’ ונשא בהצלחה על שכמו את המאבק עם קשיי המשק הסבוכים של רוחמה.
הוא היה בין הראשונים בקבוץ שהבין את חשיבות השיתוף האזורי וחלקו היה רב גם בהתפתחות המועצה האזורית והסתעפות שרותיה.
בשנת 1960 הוא נבחר לסגן ראש המועצה ובהמשך לוועדת הביקורת שלה.
מודע למחלתו האיומה, הקדיש זאב את מלוא תשומת הלב לסובבים אותו, הוא שמר על דמותו האיתנה במגעיו עם חבריו והמשיך להעתיר אהבה על בני משפחתו, על בת עמי ועל שתי בנותיו אירית ונאוה.
גם ברגעיו האחרונים היה זאב אדם, רע ואב.
