דף הנצחה לאברמוב שבתאי בקו ז”ל (16/06/1916 – 08/07/2004) ( טו סיון תרע”ו – יט תמוז תשס”ד )
שבתאי (בקו) אברמוב
בקו הוא שם חיבה, שבתאי שמו ניתן כשנולד 16.6.1916 על שם אביו שבתאי אברמוב . את האב לא זכה להכיר, הוא נהרג במלחמת העולם הראשונה והותיר את האם מרים, אלמנה צעירה מטופלת בתינוק, לבדה בתקופת מלחמה קשה. בקו גדל בבית דודתו אחות אימו , אחרי מספר שנים נישאה האם שנית ונולד אחיו הצעיר ממנו בשש שנים ישראל. בגיל תשע נשלח בקו לבית יתומים בעיר “סופיה'” שם סיים בית – ספר יסודי. באותה תקופה חלתה אימו ונפטרה אך דבר מחלתה נשמר ממנו בסוד תקופה ארוכה. את שלושת שנות הלימודים בגימנסיה מסחרית המשיך בעיר הולדתו “פלובדיב”, חי על פנסיה ממשלתית וזכה במלגת לימודים.
אל תנועת השומר הצעיר הצטרף בכיתה ו’ ואהב מאד את הפעילות, הטיולים ומחנות הקיץ.
במהלך שנות הלימודים חלק זמנו בין התנועה והלימודים וכאשר הבחינו הוא וחבריו לתנועה כי נערים רבים מסתובבים ברחובות העיר בטלים, יזם פניה אל ההנהגה הראשית וקיבל עם חבריו תמיכה בהקמת תנועה מקומית בשם “הנוער היוצר” אותה ניהל. בבעיה שנוצרה כשנאלץ לבחור בין המשך לימודים לבין הכשרה ועליה הוא בחר בדרך הציונית. נטש לימודיו, עבד שנה והרוויח סכום נאה ,ממנו נתן מחצית לדודתו ומחצית שמר לעליה .
אחרי הכשרה של שנתיים, עם גרעין המונה 10 חברים בולגרים , עלה באונית משא קטנה שהובילה שוורים, כשנקלעה הספינה הקטנה לסערה השליך הקברניט את השוורים לים והספינה הגיעה בשלום לחיפה.
אחרי תקופה הכשרה קצרה בקיבוץ עין – החורש , חבר הגרעין הבולגרי אל גרעין “עמל” ויחד התכוננו להגשמת החזון הציוני.
בקרית חיים השתתף בכיבוש העבודה העברית בנמל חיפה , עבד ב”נעמן”, בייבוש ביצות במפרץ חיפה, עבודות סיקול באילון, והעיד כי היו אלה שנים קשות מאד בהן לא זכו החברים לחיי חברה מפני שעבדו : “מחושך עד חושך”.
עוד מעיד בקו כי באותה תקופה היה שותף פעיל מאוד במבצעי הרכש של ההגנה ולא פעם סיכן את חייו בפעולות הללו בהן “השיגו” נשק מתחת לאפם של הבריטים. אנשי ההגנה גייסו בסתר את פועלי הנמל והכשירו אותם ככוח מגן ובקו עבר הכשרה קרבית ואף שימש נוטר ברוחמה המתחדשת.
כשנפלה, אחרי וויכוחים ארוכים. ההחלטה על התיישבות ברוחמה יצא בקו עם המשלחת הראשונה לתור את המקום , כאשר חזר אמר בשיחת הקיבוץ את הדברים הבאים: “אתמול הייתה לי הרגשה קשה מאוד , נזכרתי בעבר. הרי בשביל להיות חקלאי צריך חינוך וכאן לא קיבלנו אותו. התלהבנו מהנמל ונקשרנו אליו. אלה חיי העבר שלנו והם נתנו אותותיהם בהתפתחותנו, אבל גידולי הפלחה, הם כנראה לחם טעים יותר מאשר הים. שאיפתי היא
שנקים נקודה חקלאית ככל המשקים . אני מוכרח להגיד לכם , אחרי שעברתי את דורות הבנתי כי גם בשממה הזאת אשפר להקים גן יפה, תהיה שם התיישבות קשה אבל אנחנו מוכרחים ללכת.”
ברוחמה עבד בקו 12 שנים בבניין ובגאווה רבה מנה את המבנים שבנה במו ידיו: “מגדל הסילו, מגדל המים ,בתי הילדים הראשונים , הלולים הראשונים ואת בתי המגורים הראשונים. .בקרית – חיים נשא בקו לאישה את חנה ונולדה להם נטע בתם הבכורה.
ברוחמה נולדו מירה וחיים התאומים הראשונים של הקיבוץ, חיים הצעיר שדמה עד מאוד לבקו, נהרג בתאונת דרכים בדרכו לשדות השלחין והוא רק בן 18 .
בקו וחנה הורים שכולים נשאו כאבם המר בכל השנים הארוכות מאז. בקו מצא נחמה קטנה בטיפוח פינת הזיכרון בשולי המוסד החינוכי והיה פוקד אותה בתדירות רבה , אך כאב השכול לא הרפה והיה פורץ לפרקים ברוגז מאיים .
בשנים בהן עבד במפעל המברשת בייצור מברשות צבע גילה בקו אחריות וקפדנות ואף ניהל את המחלקה שנים ארוכות , אך כאשר הוחלט מטעמים כלכליים לסגור את המקום הוא חש כאילו נשמטת הקרקע מתחת לרגליו וסרב לעבור לעבודה אחרת, היה פן עקשני וסרבן באופיו מחד לצד החום – חיבה ורכות מאידך.
איש יקר נאסף היום אל אבותיו, חבר קיבוץ נאמן ובדרכו שלו אבא וסבא דאגן.
היה שלום, נוח בשלווה על משכבך, כולנו אבלים עם חנה, נטע מירה והמשפחות.
