דף הנצחה לאדיב גרשון ז”ל (10/07/1914 – 26/06/1978) ( – כא אייר תשל”ח )
גרשון אדיב
גרשון נפל ולא קם עוד. ביום קיץ בהיר ארע הדבר. עוד אחד מוותיקי הקיבוץ, מאלה אשר הניחו את יסודותיו, נעקר לפתע מתוכנו.
גרשון נולד בווילנה בשנת 1914. בגיל 12 כבר הצטרף לתנועה ועבר את כל שלבי החיים והפעילות בה.לאחר תקופת ההכשרה בוולוזין, בז’טל וברובנה עלה לארץ בשנת 1935. בהגיעו לנמל חיפה חיכה לו אחיו, אשר לקח אותו עמו לקיבוץ “עין-שמר” בכרכור. כשעלו חבריו והתארגן גרעין “הסדן” ב”בית-זרע” גרשון היה שם ובשנת 1937 הגיע לקריית חיים, לאחר הגרעין הצטרף אל קיבוץ “העמל”. כמו רוב החברים באותה עת עבד גם גרשון בסוורות בנמל, במחסני האניות ועל הסיפון, כמנופאי. בשנת 1938 השתתף במבצע הקמת “גדר-הצפון” ובאותה שנה עצמה שלח אותו הקיבוץ שיכשיר עצמו כמכונאי רכב וכלים חקלאים במוסך של קואופרטיב “הקו”.
גרשון הקדיש זמן רב לאורה, חיים ודודו, ילדיו. הוא אהב את החיים על כל מנעמיהם, אהב אנשים ושוחח ברצון עם בני כל הגילים, בני בית וזרים כאחד. הוא הביע את דעתו בקולו העמוק והרשים,
שנשמע כה חגיגי במסיבות ובאירועים מיוחדים. אהבה מיוחדת רחש גרשון לאוסף המוקלט של
ספורים ולחנים אודות מכורתו, וילנה, והיה מאושר כשנזדמן לו להשמיע אותם באוזני אורחיו. פעילותו בקיבוץ הקיפה מעגלים רבים בתחום החברתי והתרבותי.
תאונת עבודה קשה הוציאה אותו לזמן ממושך ממעגל העבודה במוסך, אותו ניהל שנים רבות. בכוח רצונו האדיר התגבר גרשון על ייסוריו וכשהוא מרותק אל מיטתו עבד על ספרו המקצועי הראשון – “המיסבים”. מאוחר יותר, כשעמד שוב על רגליו והוצע לו להקים את המוסך האזורי, השקיע בו את כל כישרונותיו וכל תכונות אופיו הלבבי. בדרך הטבע, פתחה נוכחותו בחיי החברה בבית, אך בו בזמן גברו השפעתו ורישומו ב”תלמי – הנגב”.
לגרשון היה מוח אנליטי וניחן ביכולת קליטה בלתי רגיל. הוא היה עצמאי, בעל אופי איתן ונהג להסיק מסקנות אישיות מחייבות ולא תמיד בהתאם למקובל סביבו. כאשר הרגיש שדרושה לו השכלה קרא ולמד בשקדנות ואוצר הידיעות שרכש הפכוהו למעין אנציקלופדיה מהלכת. התשתית
ההשכלתית המעמיקה שבנה בכוחות עצמו העניקה לו את הכלים הדרושים לפעילותו הספרותית
במקצועו, פעילות שתרמה רבות לעמיתיו במקצוע. לאחר תאונת העבודה הקשה ששברה את גבו,
אך לא את רוחו, הוא נטל על עצמו את חיבור ספרו הראשון ובמשך השנים תרגם ללא הרף מן הספרות המקצועית והביא לידי גמר, בשנים האחרונות, את ספרו השני על “מיסבי אל-חכוך”. כשהחליט, בראשית שנות ה – 40, מסיבות פרטיות, לנסוע לאבדן שבפרס והיה עליו ללמוד אנגלית, עשה זאת בהתמדה וביסודיות. וכשהוטל עליו להקים ולארגן את בית הספר התעשייתי ב”תלמי הנגב”, מוסד שהפך למכשיר חשוב לעזרת נערים במצוקה, ליקט בעצמו את הנערים מן
העיירה שדרות ומושבי הסביבה, התווה תכנית לימודים וגבש דרך חינוכית משלו. גם את
הספריה המקצועית שעל יד המוסך האזורי בנה ביסודיות האופיינית לו ; יעידו על כך
כתבי היד הרבים והכרטיסיות שמתלווים אל הספרים והעיתונות המקצועית ואוסף החלקים
השבורים – עם ניתוחי סיבות התקלה לידם – שהם מקור לא אכזב להעמקת הידע המעשי.
לבו החם של גרשון לא נדם. לא נראה אותו עוד מהלך בשבילי הקיבוץ, מביע בקול הנאתו ממראה עיניו, בודק וטועם את מעדני המטבח או יושב בנחת עם בני ביתו ונכדיו על הדשא.
