דף הנצחה לאויבנטל דוד ז”ל (18/09/1914 – 15/04/2016) ( כז אלול תרע”ד – ז ניסן תשע”ו )
דוד אויבנטל , קווים לזכרו.
ב-18 לספטמבר 1914, בעיר המחוז קובל , היום באוקראינה , נולד למרדכי ושיינדל אויבנטל ילדם הרביעי דוד. יותר ממאה שנים עברו מאז , לזוג אויבנטל נולדו עוד שני ילדים, והם פרנסו את ששת ילדיהם בכבוד, עם חנות כלי הבית שלהם. משפחה יהודית מסורתית, שומרת שבתות וחגים ששלחה את כול ילדיה ללימודים בגמנסייה וחייתה בשלווה. את המלחמה הארורה שרדו שלושה, אח אחד שהיגר לברזיל, אח נוסף שהוגלה לרוסיה ומשם עבר לארצות הברית ודוד שהגשים את הרעיון הציוני.
דוד הנער הצטרף אל מספר תנועות נוער בעיר, עד שמצא מקומו בקן ‘השומר- הצעיר’ ושם החל לבלוט חוש האחריות והסדר שלו והוא נבחר לחבר בועד החלוץ בקובל. עם תום לימודיו בגמנסייה שרת בצבא הפולני ביחידת הרגלים כשנה וחצי וכשהשתחרר הגיע לבליאליסטוק להכשרה לקראת עלייה ארצה.
בן 25 , על אוניית המעפילים ‘קולורדו’, הגיע אל מפרץ חיפה, האונייה נתפסה על ידי האנגלים והמעפילים נכלאו למספר שבועות, כשהשתחרר הגיע אל חבריו בגרעין ‘עמל’ שהקים את קבוץ רוחמה בקריית-חיים.
ב’עמל’ נפגש שוב עם חיה , אותה הכיר עוד בהכשרה, הם נישאו ונולדו להם חגי ואורה. בקריית חיים עבד דוד בנמל חיפה, ובנגריה. כשעבר הקבוץ דרומה לרוחמה המשיך בעבודתו בנגרייה בכפר ורבורג, אחר כך ברוחמה שימש סדרן-עבודה, חצרן בתי-הילדים ועבד במפעל ‘המברשת’, כאן, בלטו הכישורים הטבעיים שלו שהביאו את חבריו לבחור בו למנהל המפעל.
שלוש פעמים בקדנציות שונות שימש כמנהל ובא כוח המפעל, כאשר בפעם השלישית בשנת 1973 , לאחר שוך קרבות מלחמת יום הכיפורים, בשעה שמנהל המפעל דודי ישראלי מגוייס לחודשים ארוכים, נקרא דוד דחוף למפעל. והוא, אחרי 9 שנות העדרות מ’המברשת’ , ללא יום אחד של חפיפה, התמודד עם מחסור חמור בחומרי גלם וכוח אדם, והביא מחדש את המפעל לייצור ואספקת סחורות ללקוחות. לאור נסיונו הרב, התבקש להישאר ולצד עבודתו בנגרייה, לעבוד חלקית במפעל לצורך חיזוק השיווק של מחלקת הפלסטיקה.
בין לבין, יצא דוד להשתלמויות וללימוד תמחירנות וניתוח פיננסי, והאירגון ‘קיבוצי הקבוץ הארצי’ קרא אותו אליו למחלקות הבנייה, ולטכנית, ולהנהלה הרחבה של האגודה, שם אף שימש גזבר האגודה. מהפעילות הוא חזר לנגריית הבית, בנגרייה בא לביטוי החוש היצירתי שלו וכאשר הגיע חג ‘יום הילד’ עיצב, בנה, צבע ובגאווה רבה חילק, שלל צעצועי עץ נפלאים לילדי רוחמה, משאיות , מריצות, וקוביות ענק שעד היום משמשות את הילדים.
היו לו לדוד ידי אמן וחוש אסטטי יוצא דופן, בשנת 1999 הציג במועדון רוחמה תערוכת יחיד עשירה וצבעונית של עבודות אמאייל, בד, עץ וזכוכית וזכה להערכה והתפעלות מכול חבריו.
אחרי 25 שנות עבודה בנגרייה, פרש לעבודה בסניף הדואר המקומי ולהתמסרות לתחביביו.
דוד מילא תפקידים שונים, סדרן עבודה, גזבר רוחמה, מרכז קניות, מרכז וחבר ועדות משק ועבודה ופעמיים מרכז הועדות להכנת חג הקבוץ.
בשנים הקשות בהן הייתה חיה רעייתו מאושפזת בחדרי-החולים, היה מקפיד לבקרה מדי יום ובאהבה רבה ומסירות אין קץ, מלטף, מאכיל, מדבר, מספר, ועד יומה האחרון היה הקשר הבודד שנותר לה אל הסובב אותה.
את שנותיו האחרונות עשה מחוץ לרוחמה קרוב לילדיו ומשפחותיהם.
דוד איובנטל, אחרון החברים המייסדים של קבוץ רוחמה, אבן מסד בראשיתית, היה איש נעים הליכות , שצעד בשבילי רוחמה בצעדים קטנים וזריזים, וקידם את כולם במאור פנים , מילא בנאמנות את המשימות שהטילה עליו החברה והלך לעולמו שבע ימים ומעשים טובים.
לחגי ואורה ולכול בני המשפחה, אהבנו והערכנו את אבא שלכם, חברנו, ואנחנו משתתפים בצערכם.
דרורה כהן
