אויבנטל חיה ז”ל

דף הנצחה לאויבנטל חיה ז”ל (15/05/1915 – 11/02/2012) ( ב סיון תרע”ה – ט שבט תשע”ב )

ביום שבת הלכה חיה לעולמה. אחרי שנים ארוכות של שהייה בבית הוותיקים ברוחמה, היא נגאלה ממחלתה, נפרדה מאוהביה בנשימה מאומצת אחרונה. חיה הייתה ממקימי קבוץ רוחמה . היא נולדה ב – 15 למאי 1915 ברובנה שבחבל ווהלין פולין, היום אוקראינה. ההורים אטל ומשה ברטוק, ניהלו מכולת משלהם ופרנסו בכבוד את משפחתם הקטנה ושני ילדיהם ; חיה ואחיה הצעיר אברהם. ההוריה והאח נספו בשואה. חיה סיימה בית ספר עממי והשלימה חמש שנים בגימנסיה ‘תרבות’ בעיר, בה נלמדו מקצועות הלימוד בעברית. כרבים מחבריה, הצטרפה לתנועת הנוער 10שנים הייתה בתנועה, עוד 4 שנים העבירה בביאליסטוק שבצפון מזרח פולין, בהכשרה לקראת עלייה לישראל . בהכשרה נאספו חניכים רבים מתנועות -הנוער, הם חיו בתנאים קשים, עסקו בכול מלאכה שנקרתה להם והמתינו לעליה. חלקם זכו ברישיון עליה, רבים אחרים, ביניהם חיה, עלו באופן בלתי לגאלי. באפריל 1938 , היא הגיעה לחיפה באוניה ‘ארטמסיה’ שחמקה מפני הבריטים,אל החוף. מיד עם הגיעה, הצטרפה אל חבריה בקבוץ “עמל” שהחל אז להתארגן בקרית חיים, שם עבדה באיסוף תפוחי-אדמה, וניפוץ חצץ לכבישים. כשעלה לארץ דוד אויבנטל ,שהגיע אף הוא מהכשרת ביאליסטוק הם נקשרו באהבה למשפחה, המשפחה הצעירה הגשימה ברוחמה, וכאן נולדו להם חגי ואורה. בתחילת הדרך עבדה חיה במטבח, בימים בהם התקיים מטבח מיוחד לילדים שימשה כמחסנאית מכולת שלו, הייתה תקופה מסוימת גם רכזת ועדת בריאות , כאשר הגיעה לעבודה בהנהלת חשבונות הרגישה שמצאה את יעודה. את כול שנות עבודתה עבדה בהנהלת -חשבונות, עקבה אחרי ההוצאות של הענפים והפעילויות, השוותה בקפדנות רבה את החשבונות והקבלות לתעודות המשלוח, ובעל תפקיד שלא דאג להביא לרשותה את כול המסמכים, ידע כי לא תנוח ולא תשקוט עד שכול המספרים בספרים שלה יתאימו בדיוק. חיה טיפחה בית חם ואוהב לילדיה, הייתה עזר-כנגדו לדוד שמילא תפקידים שונים, ועסק בפעילות ציבורית. כאשר נישאו הילדים ונולדו הנכדים שמחה מאוד לראותם גדלים והתגאתה עד מאוד בהם ובהישגיהם. שנות חייה האחרונות היו קשות , היא נפרדה אט, אט מן הסובב, ודומה היה שרק נוכחותו הקבועה, מסירותו העדינה והאוהבת של דוד הצליחו לחדור את חומת הניתוק והדממה שהמחלה הקשה בנתה סביבה. נוחי בשלום על משכבך חיה. לאורה וחגי ולכול המשפחה המורחבת ברוחמה ומחוצה לה, כולנו שותפים באבלכם.

התחברות אל האתר
דילוג לתוכן