דף הנצחה לאיתן שמואל ז”ל (22/11/1927 – 18/09/1999) ( כז חשון תרפ”ח – ח תשרי תש”ס )
שמואל איתן
שמואל נולד בבודפשט. אביו הגיע לעיר אחרי שסיים את לימודי המשפטים שלו בדרבצן.
במלחמת עולם הראשונה שירת האב כקצין הונגרי בחזית הרוסית ושם חלה והועבר לתפקיד מינהלי. אחרי המלחמהפתח האב לשכת עורכי בדירתו והתחתן עם מזכירתו שהגיעה לבודפשט מאוקראינה הקרפטית.
המשפחה חיה בתנאים נוחים עד מות האב בשנת 1931, אז נשארה האם לבדה מטופלת בשני ילדים פעוטים וכמעט ללא עזרה כספית ממשית. הודות להתערבותו של הדוד (אח האם) שני הילדים התקבלו לבית יתומים, מוסד מפואר בו נהנו מתנאים טובים ולימודים ברמה גבוהה, ושם שמואל ואחיו הבוגר ידידה, היום חבר קיבוץ געתון, ממשיכים את לימודיהם.
בסוף שנת 1943 עוברת על הונגריה תקופה קצרה של ליברליזציה, נפתח מחדש קן השומר-הצעיר, שמואל מצטרפת אליו, לפי דבריו לא בגלל אידיאל ציוני אלא בגלל זה שהוא מגלה ששם ישנן גם בנות להבדיל מבית הספר בו למדו בכיתות נפרדות.
אחרי מספר חודשים הכל מתהפך, הגרמנים פולשים להונגריה במרץ 1944 ומתחילים הגירושים של היהודים. שמואל נכלל ברשימת רכבת קסטנר ואחרי חמישה חודשים במחנה ברגן-בלזן מגיע לשוויץ לחופש.
בספטמבר 1945 עולה ארצה במסגרת חברת נוער שנקלטה בקיבוץ אילון.
עם בואה של הקבוצה כהשלמה לרוחמה, שמואל הוא הראשון מבין חברי אילון שנכנס לאוהל משפחה עם אסתר. בהמשך מתרחבת המשפחה ונולדים אלי ומיכה.
בשנים הראשונות ברוחמה עובד במוסך, לומד נהיגה ונהפך לנהג בית, לאחר מכן בקואופרטיב הנגב. בהמשך יוצר לקורס טכנאים ברופין וחוזר לעבוד במוסך.
שמואל ממלא תפקיד של מזכיר קיבוץ ועם סיום הקדנציה יוצא עם המשפחה לשליחות תנועתית בווינה.
עם חזרתם ארצה, מחליט שמואל להתמסר ללימודי היסטוריה ומשיג עבודה בעבודה קשה תואר ראשון ושני, נכלל בין המורים הראשונים של מכללת ספיר בשער הנגב ואף עובד שם בספריה.
במשך כל אותן השנים שמר שמואל על קשר הדוק עם התרבות ההונגרית, מספר פעמים ביקר בהונגריה יחד עם אסת, ניהל התכתבות עם חבריו שם והשתדל להשיג ולקרוא עתונות וספרות הונגרית.
ברוחמה מילא כל השנים תפקידים שונים. כרכז ועדת ההשתלמות היה חסיד בצורך לתת השכלה גבוהה לכל, ובמיוחד לבנים שלנו.
עם הקמת ענף האלקטרוניקה, היה בין ראשוני העובדים ובשנויו האחרונות עבד במברשת עד שהמחלה אילצה אותו לעזוב הכל.
השנים האחרונות היו שנות כאב וסבל: הוא לווה כל יום וכל שעה בטיפולה המסור של אסתר ומאוחר יותר של צוות חדרי חולים.
בית רוחמה יזכור את שמואל הידען, הלומד והמלמד, בעל חוש הומור עוקצני לפעמים, האיש בעל הרצון ללא גבול להמשיך לחקור ולהתעדכן.
