דף הנצחה לאנגלסברג מניה ז”ל (06/09/1915 – 17/05/2006) ( כז תרע”ה – יט אייר תשס”ו )
מניה אנגלסברג
מרים שכל חבריה קראו לה מניה, נולדה בפולין בעיר קטנה שומסק. אביה היה שומר יערות ולאימה חנות קטנה של קרשים. למרות עבודתו של האב שנאלץ לעבוד בשבתות, המשפחה ניהלה אורח חיים מסורתי, ועל פי זיכרונה של מניה היא הקפידה להביא את סיר החמין מדי שישי אל תנור האפיה של המאפיה כדי לא להבעיר אש ולהרגיז את השכנים.
מניה הספיקה ללמוד רק בבית ספר יסודי, בית ספר גבוה לא נמצא בסביבה קרובה. היא עזרה לאימה בחנות אך העדיפה את העבודות הקשות יותר עם הבנים.
בת 19 יצאה להכשרה לקראת העלייה לארץ, התנאים בהכשרה היו קשים ביותר והגיעו עד רעב ללחם. לאחר מות אביה היא חזרה הביתה לעזור למשפחה. בשלב מסויים החלה לנדוד בין הכפרים לעבוד בעבודות מזדמנות לאסוף כסף לעלייה. אז הכירה בחור צעיר ונלהב בשם פרינץ שהיה מדריך ב”שומר הצעיר” והתפתח בניהם רומן שלא הבשיל.
לבסוף למרות גילה הצעיר ומיעוט האשרות קיבלה את הרישיון המיוחל ועלתה אל קיבוץ בקריית חיים שרק גדר הפרידה בינו לבין קיבוץ “העמל”. כאן שוב פגשה את פרינץ ששכנע אותה לעבור את הגדר. הם התחתנו ונולד להם בנם הבכור עמוס, יוותר מאוחר נולדו גם גילה ושרה.
מניה הייתה אישה מאוד חרוצה, עצמאית ועקשנית. לא אהבה לעשות עבודות קלות ותמיד בחרה להצטרף אל הבנים. כשהגיעה לרוחמה עבדה במטבח הילדים ונמנתה על הצוות הראשון שהקים את מפעל המברשת.
מכל משפחתה הגיע לישראל רק אחיה שרגא שנפטר לפניה. היא נותרה יחידה, פרינץ והילדים הם כל עולמה וכאשר נישאים הילדים ונולדים הנכדים והנינים אין מאושר ממנה במפגשים המשפחתיים. במיוחד אהבה את המפגשים המשפחתיים בחג החנוכה, אז הפליאה בליבוב הלביבות המיוחדות של סבתא מניה.
היא לא נשאה בתפקידים מיוחדים ולא הייתה נואמת בשיחות קיבוץ, אך את עבודתה הפשוטה עשתה תמיד באחריות וברצינות שהיו לשם דבר. אהבה לסרוג ולתפור ובעת התפירה גילתה יצירתיות רבה. את כל התלבושות להצגות הקיבוץ של יצחק גורן הכינה במו ידיה, וכל רעיון של תחפושת לפורים היה קורם תחת מכונת התפירה שלה עור וגידים. אולי בגלל המחסור בילדותה אהבה מאוד להטליא ולתקן. מקום העבודה שלה היה תמיד מלא בבגדים שחברים הביאו לתיקון, ביודעם שתחת ידיה המיומנות כל בגד יחזור לשימוש.
מניה העצמאית הלכה לעולמה כפי שרצתה תמיד, בלא להכביד על איש.
רוחמה קמה עם העמל והיזע של חברים כמניה שעבדו ללא חשבון ותמורה כספית, ובזכות שכמותה היה למקום הזה תקומה.
לעמוס, גילה שרה ובני המשפחה כולה, השתתפותנו בצערכם.
