דף הנצחה לאפרת עליזה בנזו ז”ל (14/07/1953 – 11/04/1996) ( ב אב תשי”ג – כב תשנ”ו )
עליזה אפרת
עליזה נולדה בטנג’יר שבמרוקו לליז ושמעון בנג’ו. לפניה נולדו שתי אחיות סנדרה ונעמי ואחריה האח חיים.
המשפחה עלתה ארצה ב- 1957 לבית שאן וב- 1960 עברה המשפחה לבאר שבע, שם עבד אביה בקליטת העליה. דירתם קטנה, מנהלים חיים צנועים, אבל שופעי אהבה וחום ומאושרים לגדל את ילדיהם בארץ.
עליזה בהיותה בת שנה וחצי חלתה בשיתוק ילדים, עברה ניתוחים רבים, סבלה לא מעט פיזית אבל רוחה לא נשברה
באותם הימים כבר התגבשה תכונה בולטת באופיה – הנחישות. משידעה את המטרה גייסה את כל רצונה לא ויתרה והשיגה.
למדה לרכב על אופניים לא בקשה לעצמה הנחות לעצמה רצתה להיות כמו כולם ככל האפשר.
לרוחמה הגיעה עקב נישואיה לבן עמי אפרת ביוני 1979 וב- 1982 מתקבלת כחברה.
עם בואה אלינו גבר האור בבית. עליזה טובת המראה ויפת העיניים הביאה עמה מזג נוח דרך ארץ וכבוד לזולת אהבה לאנשים ולחיות ואמונה גדולה בכוחותיה שיסייעו לה להיקלט במקום החדש.
חיי הקיבוץ מוצאים חן בעיניה. עופר, בנה ובבת עיניה, נכנס לבית ילדים, כנדרש ועליזה מתחילה לעבוד בגנון, בשמחה, אך אין עבודה זו מתאימה למצבה הפיזי, ובצער נפרדת מהילדים ועוברת לעבוד במטבח ובבית חרושת לסירוגין.
מאושרת כאשר נולד אמיתי ואחריו יהונתן, שופעת חום ואהבה. אינה דורשת הרבה, אבל, לילדים מעניקה תמיד מן המובחר. כמהה לעזור לנזקקים, לתת מעבר למתחייב, היא מוצאת את עצמה מתלווה לביקורים אצל האסירים בכלא באר שבע, אשר מרכיבים חותמות עבורנו, וטורחת להנעים להם בארוחה טובה ושולחן ערוך יפה בתור מארחת מרוחמה.
עליזה אוהבת את חיי הקיבוץ יודעת להעריך את העזרה ההדדית, יודעת להעריך אכפתיות. אוהבת חברה, להיות מעורבת בנעשה, משתתפת בכל פעילות חברתית, תרבותית בקיבוץ ובאזור, אוהבת לבלות בחיק הטבע.
לפתח נוחתת המכה, בעוצמה ובאכזריות! דוחה ומרחיקה את הפחדים, נחושה לעשות את כל הנדרש וכהרגלה חוזרת ואומרת יהיה טוב, יהיה בסדר. עליזה ממשיכה להגיד יהיה בסדר, אבל המבט המביט אלינו אחרי שהובלה לבית החולים בפעם האחרונה, בוגד בה ומסגיר את החרדה הגדולה שעד כה ידעה להסתיר מפנינו, מבט של חרדה ייאוש והתנצלות.
בן עמי באהבתו הגדולה, עומד לצידה וסועד אותה בנאמנות אין קץ. זה ודאי מחזק את רוחה.
באחד עשר באפריל 1996, בשעות אחרי הצהריים עצמה את עינה לנצח.
קשה מאוד להיפרד מאמא, בכל גיל לא כל שכן כאשר הילדים טרם בגרו. הם רוצים את אמא שלהם, פשוט, כך אומרים בגעגועים עזים. כאשר אמיתי מגיב “אבל היא הרי הייתה כולה טוב!” הייתה בדבריו גם מן ההתרסה – “אז למה עלה לה כך?!” אכן כן – למה?! נדם לבה הרחום והאוהב, ולנותרים רע, רע ומר עד מאוד.
