בך יהודה ז”ל

דף הנצחה לבך יהודה ז”ל (23/03/1929 – 27/08/1999) ( יא אדר תרפ”ט – טז תשנ”ט )

יהודה בך

יהודה נולד בגרמניה, בן יחיד לאם אליזבט ולאב אלברט, מנהל חשבונות ונכד לסבתא מינה ולסבא מוריץ, צורף זהב. בכיתה א’ של בית הספר היה ילד יהודי יחיד וסבל קשות מהילדים הגרמנים. המשפחה הצליחה לעבור לצרפת, עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה ושם השתלב יהודה בבית הספר.

בימי המלחמה, המשפחה נדדה ממקום למקום, התפזרה והתקבצה חליפות. הסבים עברו לאנגליה, האב אלברט התגייס ללגיון הזרים במרוקו, המשפחה ניסתה לעבור, דרך הרי האלפים, לשוויץ אבל הארץ הניטראלית סירבה אז לקבל פליטים.

בצרפת הכבושה, האם והבן עבור מכפר לכפר, יהודה שגדל בינתיים לנער צעיר, עבד ביערות, יצא למרעה עם עזים ופרות, הסתתר בכפרים נידחים אצל איכרים, ולבסוף עבד אצל ירקן ועזר לו במלאכתו עד סוף המלחמה. מיד עם תום המלחמה, יהודה מחליט לעלות ארצה ומגיע לחברת נוער בקיבוץ איילון. עד מהרה משתלב בלימודים, בחיי החברה ובעיקר בעבודה. כמו כולם, גם יהודה עובד בסיקול השדות, אבל תוך פרק זמן קצר, מצטרף לקבוצת הבנאים.

לא רק עבודה ולימודים, גם התרבות הייתה לו חשובה וגם מריקודי עם לא הדיר רגליו. עם בואו לרוחמה, שמר בלילות, עבד בחפירות עמדות ומקלטים. עם שוך הקרבות, הצטרף לעובדי גן הירק ועד מהרה נעשה רכז הענף. יהודה מאוד החשיב את שיתוף הפעולה עם ענפים אחרים, מה שלא תמיד היה מקובל אז. עם פירוק הגן, ריכז את הענף החדש של בקר לבשר. הרבה ימי שרב ולילות גשם בילה הרחק מהקיבוץ בין הבהמות. כאשר הצאן ירש את הבקר, באופן טבעי, מצא את מקומו בענף זה, בו התמיד שנים. את מקום הצאן ירשה פינת החי של הילדים.

עם גבור הקשיים הבריאותיים, נאלץ יהודה לחפש עבודות קלות יותר. בשנת 1951 הקיבוץ אישר ליהודה להביא לרוחמה לא רק את הוריו אלא גם את הורי הוריו.

ליהודה היו גם שאיפות אומנותיות לציור וכתיבת סיפורים על חיות ואנשים, עסק בידיעת הארץ ואסף ממצאים גיאולוגיים, ארכיאולוגיים וזיאולוגים.האוספים לא זכו ליחס אוהד מהמוסדות, אבל רבים מילדי הקיבוץ עשו את צעדיהם הראשונים בעולם המדע דרכם. בשנים האחרונות יותר, יהודה מאוד התעניין, בדרכו המקורית, בתורת הלשון ומקורותיה.

ב1956 נשא יהודה לאישה את קלרה ונולדו בנותיהם: שרה, מרגלית ודפנה. גידול הבנות, הקשרים עם הנכדים ומאידך היחס להוריו, העסיקו רבות את יהודה, אשר השקיע בכך מאמצים רבים. ליהודה היה צורך בחברת בני אדם ולכן תמיד ראינו סביבו טבעת של תלמידי אולפן, מתנדבים, נקלטים ואורחים מזדמנים.

עם גבור קשייו ביכולתו ללכת, השתדל יהודה להוכיח את עצמאותו. הוא המציא פטנטים לשרותו ובלבד שלא להזדקק לזולת. עם פטירתה של קלרה, גברה בדידותו ונאלץ לנטוש את ביתו ולעבור לחדרי חולים. ייאושו של יהודה גבר עד אשר נדם ליבו.

הלמוט, ליאון, פפיון, יהודה! שמות רבים היו לך, יהודה, אשר הם סמל לגורל היהודי בימי המלחמה ואחריה. מאז שהותך עם איכרי צרפת נפשך הייתה קשורה בחקלאות בצמחים ובחיות, גם אם שבעת בשל כך רוגז ומרורים. תמיד הבעת את צערך העמוק על צמצום ענפי החקלאות. לא פעם הופעת לפני אספת החברים והטחת ביקורת נוקבת בתופעות שונות, אל לעולם לא שכחת להפגין את אהבתך למקום ולסביבה.

מידי שנה, בחודשי הסתיו, פרחי החצב הצחורים והזקופים יזכירו לכולנו את השותל- החבר והרע- יהודה בך.