בך קלרה ז”ל

דף הנצחה לבך קלרה ז”ל (14/08/1920 – 28/10/1997) ( ל אב תר”פ – כז תשנ”ח )

קלרה בך

קלרה נולדה למשפחת חסון בעיר ג’נובה שבאיטליה. הוריה מוצאם מאיסטנבול שבתורכיה. למשפחת חסון היו 5 ילדים, 4 בנות ובן שנפטר ממחלה בגיל 14.

בזמן המלחמה שהו קלרה ואילנה עם משפחתן בעיר קטנה בשם לוקה שליד פירנצה. בעיר היו מעט מאוד יהודים. ב-1942 נסעה אמן לביקור אל הוריה שבצרפת. לעיר פלשו אז הנאצים שאסרו אותה ושלחוה אל מחנה המוות, משם לא שבה.

בני משפחת חסון נמלטו לרומא והצליחו לשרוד בה את כל תקופת המלחמה במקומות מסתור שונים, הודות לעזרתם של אנשים טובים.

קלרה סיימה תיכון באיטליה, למדה במגמת הוראה, ועבדה כמורה לכיתות א’- ב’ בבית הספר היהודי ברומא, עד שהחליטה לעלות ארצה. בדצמבר 1951, היא מגיעה לחיפה, שוהה חצי שנה בטבעון אצל נעמי אחותה ועוד שנתיים בקיבוץ עין השופט בו למדה באולפן לעברית. משם הגיעה קלרה לרוחמה אל אחותה הצעירה אילנה.

ברוחמה פוגשת קלרה את יהודה, הם נישאים ונולדות להם שלוש בנות. במשך כל השנים עובדת קלרה כמטפלת תינוקות ופעוטים. לפעמים היא אף חברה בועדת חינוך ותמיד תמיד דואגת להתעדכן ולהעשיר ידע. היא משתתפת בקורסים רבים לפסיכולוגיה ופדגוגיה. קוראת המון מאמרים מקצועיים וספרי חינוך ופתוחה לחידושים.

תחום נוסף שמעניין אותה מאוד הוא תחום שוויון הזדמנויות בין המינים. קלרה מעמיקה ידע בשטח זה ואף לוקחת חלק בחוגים על חשבונה הפרטי. במלאות 40 שנים לעבודתה החינוכית, נענית קלרה, למרות צניעותה, לראיון עיתונאי קצר ועונה לשאלה: “איך בחרת בעיסוק החינוך?” בפשטות ובתמימות שאפיינה אותה, היא עונה: “תמיד אהבתי להימצא בקרבת ילדים, יש בי דחף טבעי לטפל בהם, לעזור להם, להדריך אותם. בקרבתם אני מרגישה רגועה ובטוחה ואני שמחה לראות כי הם בוטחים בי ונינוחים כשאני איתם. פעם כשעבדתי כמחליפה בפעוטונים שונים, רץ אלי ילד משישייה אחרת חיבק אותי ואמר- חיפשתי אותך כל כך…!- היש סיפוק גדול מזה?”

לשאלה איך, אחרי כל כך הרבה חום ואהבה שהעניקה לבנותיה ועכשיו לנכדיה, יש בה עוד לתת לילדי הפעוטון, עונה קלרה בחיוך מבויש והשפלת עיניים:” זה שייך לטבע שלי, אין בי גבול לחום ולרוך”. “עד מתי תעבדי בחינוך?” הייתה השאלה שסגרה את הראיון. “כל עוד ארגיש שאוכל לתת. יש לי מזל שמבחינה פיזית אני מתפקדת טוב, כל בוקר אני קמה לעבודה בשמחה, ממש בשמחה. אני כמעט רצה לבית הילדים, והקטנים שמבחינים בי מרחוק קוראים בשמי לקראתי ואני כל כך שמחה..”

כזאת הייתה קלרה, פקעת גדושה של חום ונתינה. מסורה ללא גבול, ללא מירכאות וללא צפייה לתמורה. פשוט מתוך אהבה למשפחה, ואהבה לילדים הרבים שטיפלה בהם.