גלזר יוסף ז”ל

דף הנצחה לגלזר יוסף ז”ל (01/01/1903 – 13/05/1988) ( – כו אייר תשמ”ח )

יוסף גלזר
יוסף גלזר, אביו של חברנו מיכאל , גם הוא בין ההולכים לבלי שוב.

אבא גלזר – כך קראנו לו – נולד ב-1903 בעיר וילנה, אביו היה איש רוח
והגות, חי מבלי שדאגות פרנסה יטרידוהו יתר על המידה, כך כבכור הבנים נפל על שכמו
של יוסף העול הכבד של אספקת צרכי המחייה של המשפחה.

מכיוון ש”ידי – זהב” היו לו , למד תוך זמן קצר את מלאכת הנגרות עמה קיים את המשפחה.

בגיל 24 התחמק מחובת הגיוס לצבא והחליט לחצות את הים הגדול בדרכו לארגנטינה, מקום אליו היגרו באותן שנים אלפי יהודים מארצות מזרח אירופה, בעיקר מפולין ורומניה. יוסף עבד קשה מאוד כדי לחסוך , ולו סכומים קטנים לשלוח למשפחתו. בדי עמל הצליח להביא לארגנטינה את אחיו אחותו וגיסו.

עם חלוף השנים הכיר את אשתו שרה , התחתן ונולדו שני ילדים מיכאל חברנו ואחותו המתגוררת עד היום בארגנטינה ומקפידה להגיע לביקור מדי שנה.

יוסף המשיך בעבודתו כנגר, כאשר עבודה זו לא הספיקה כדי מחיית המשפחה, החל עוסק בתעשיית הטקסטיל בה עבד קשה מאוד 12 שעות ביממה כדי להבטיח את לימודיה של בתו.

יוסף ואשתו שרה עלו לישראל והגיעו לרוחמה, יוסף קטן קומה, רזה וחרוץ מאין כמוהו, עבד שנים בנגריית הבית, נענה בחפץ לב לכול חבר אשר פנה אליו.

בשנים האחרונות עבר לעבוד בנגריית המברשת, תוך זמן קצר התיידד עם כול העובדים בה.

כול מוצר אשר יצא תחת ידיו היה מושלם, לא ראוהו זז ממקום עבודתו משך כול השעות בהן עבד.

אחד החברים אשר עבד אתו במשך תקופה ארוכה הספיד אותו ליד הקבר הפתוח ובין היתר אמר: “…חבריך לעבודה וביניהם גם אני, ראינו בך דמות מוחשית לאדם העובד תוך אדיקות דתית כמעט, דמות לקראתה חונכנו וחינכנו דורות, אליה אנו מייחלים ועדיה איננו מגיעים”

העבודה הייתה סם החיים של אבא גלזר, את סביבת דירתו הצנועה טיפח בחריצות וכול העובר לידה היה מתפעל מן הניקיון והסדר.

…למסיבה המסורתית של עובדי המברשת בערב חג הפסח הוא לא הגיע, סיים עבודתו באותו היום, לחץ ידי העובדים ואמר: “חג שמח, שרק נזכה להתראות במסיבת השנה הבאה”.

ליבו כמו ניבא את אשר עומד לקרות…!