גלר אסתר ז”ל

דף הנצחה לגלר אסתר ז”ל (01/01/1914 – 06/02/2005) ( א תשרי תרע”ד – כז שבט תשס”ה )

אמש הלכה לעולמה אסתר גלר, והיא בת כ-90 שנים, בברסטיצ’קה העיירה הפולנית בה נולדה לא הקפידו ברישום תאריכי הלידה ויום הולדתה המדויק אינו ידוע. הוריה עקיבא ומרים גלר ניהלו בית יהודי כשר למהדרין, האב סוחר עורות ומגפיים, האם עקרת בית ונולדו להם שמונה ילדים, המשפחה חיה ברווחה כלכלית עד מחלתו של האב. לארץ עלו שישה אחים, ההורים נספו בשואה עם בתם הצעירה, בתם הבכורה, בעלה ושני ילדיהם. אסתר למדה שמונה שנים בבית הספר “תרבות”, הייתה רק שנה אחת בתנועת “השומר הצעיר”. בזיכרונותיה היא מספרת על יום עזיבתה את העירה כיצד בגשם שוטף על עגלה עם סוס יצאה את תחנת הרכבת, השנה הייתה 1935, היא לא עברה תקופת הכשרה בגולה, מפני שגיסה, חבר קיבוץ רמת יוחנן, סידר לה נישואים פיקטיביים עם אחיו הצעיר בא במיוחד לארץ ישראל למטרה זו. אסתר הגיעה היישר אל משק הפועלות במושבה “פתח תקווה”, שם שהתה שנתיים בהן למדה, על בוריה, את מלאכת גידול הירקות. ב-1937 הצטרפה אל קבוצת החברים של גרעין “עמל” ב”קריית חיים”, גרעין שעתיד להקים את קיבוץ רוחמה. שנה אחריה הצטרף אחיה בן ציון. בקריית חיים עבדה בבית חרושת “נעמן”, ובמפעל “אתא” וכאשר עלתה להגשמה ברוחמה, עמד לה ניסיונה בגידול הירקות והיא הקימה את גן הירק הראשון. מאותה תקופה זכרה אסתר אפיזודה חביבה כאשר החליטה לזרוע בהיחבא מספר זרעי אבטיחים בחלקה מרוחקת, איש לא ידע על כך, אבטיחים לא עלו על שולחן החברים לעתים קרובות, ואז לילה אחד כשהבשילו הפירות, כשכל החברים כבר עלו נעל מיטותיהם היא עם עובדי גן הירק נכנסו אל חדר האוכל, ערכו שולחנות עם מפות ופלחי אבטיח ויצאו לצלצל בפעמון, החברים המבוהלים התאספו בחדר האוכל, נדהמו לגלות את ההפתעה המתוקה והמסיבה נמשכה אל תוך הלילה. כשסיימה את העבודה בגן הירק עבדה כ- 20 שנים במטבח ילדים וחברים ומשם, עד יום עבודתה האחרון, התמידה במחלקת האריזה של המברשת. אסתר הייתה רווקה, היא חיה בעולמה הפרטי הסגור, אך עם זאת מעורבת בכל המתרחש ברוחמה, ערה לשינויים ולמהלכים החדשים ועם דעה נחרצת וברורה עליהם. בבדידותה נעזרה לא פעם בחברים, והיא פרסמה בהדי רוחמה מכתבי תודה קצרים, היה לה חשוב להודות להם בפומבי. אסתר אהבה מאוד את אחיה בן ציון, כאשר נפטרה אשתו מלכה, הייתה מבקרת אותו בחדרי החולים כל בוקר וערב, הביקורים הללו מילאו את עולמה הדואב. הדאגה לו עזרה לה להתגבר על צרותיה שלה, אך כאשר הלך אחיה האהוב הלך איתו גם רצונה לחיים, הכאבים השתלטו על גופה וכשתיל שחדלו להשקותו היא דעכה, הצטנפה בכאביה עד שתמו חייה. נוחי אסתר בשלום באדמת רוחמה אותה, ללא כל מליצה, גאלת במו ידייך משממונה לפני 60 שנים.