דף הנצחה לגרוסמן מלכה אסתר ז”ל (25/05/1922 – 27/04/1986) ( – יח ניסן תשמ”ו )
מלכה גרוסמן
חברים רבים, רבים מאוד ליוו את מלכה בדרכה האחרונה, היו שהכירו אותה משך כול שנות חייה בקבוץ וזכרו לה את חסד הימים בהם הייתה פתוחה לחברה והחברה הייתה פתוחה אליה.
היו גם כאלה אשר הצליחו להבקיע את המסך הכבד בו התעטפה מלכה בימי המשברים שפקדו אותה והיא נתגלתה לפניהם כאישה מקורית חדת עין.
אלה וגם אלה באו לכבד את כאב המשפחה שידעה כה הרבה תלאות וצער.
מלכה נולדה בשנת 1922 בעיירה קטנה ז’יבאו בטרנסילבניה, אז חלק מרומניה, אביה דב מיהל היה סנדלר במקצועו, האם חיה לבית ברקוביץ’ נפטרה בגיל צעיר והותירה את מלכה את אחותה שיינדל ואת האח יוסף . לאחר שהאב נישא בשנית למרים לבית גליק, נוספה למשפחה האחות חיה פרל.
לאחר שסיימה את בית הספר העממי למדה מלכה תפירה והחלה לעבוד לפרנסת המשפחה, ימי נעוריה עברו עליה בסביבה הקרובה בתקופה סוערת שלא פסחה גם על חייה.
בשנת 1941 היא נעצרה חשודה בקומוניזם , נשלחה בית הסוהר בז’ילאו משם שוחררה כעבור זמן, שבה לעיירה כשהיא תחת פיקוח משטרה.
באביב 1944 השתלטו הגרמנים על מחוז הולדתה שהיה בעת ההיא מסופח לממלכה ההונגרית, יהודי הונגריה נשלחו למשרפות באושוויץ בהמוניהם, על מלכה ועל כול משפחתה ירדו גזירות של שמד, הם מצאו עצמם בקרונות המוות, רק אחיה יוסף ומלכה נשארו בחיים.
האח יוסף עלה לישראל וחי עם משפחתו בחולון. מלכה ניצלה מהמשרפות ונשלחה למחנה עבודה. עם השחרור בשנת 1945 שבה אל העיירה בה נולדה, שם פגשה את שמואל גרוסמן
אותו הכירה 6 שנים לפני כן, בשנת 1946 הם נישאו בעיירה הואדין שלי העיר קלוג’ והצטרפו
אל גרעין העלייה שהתארגן בעיר טימשוארה. מטימשוארה הועברו לזגרב ביוגוסלביה ובסוף
אותה שנה עלו בעיר ספליט על אניית מעפילים “כנסת ישראל”. האנייה נלכדה על ידי האנגלים בלב ים ונגררה לקפריסין שם שהו עד אוגוסט 1947 הועברו למחנה עתלית ומשם למחנה מיון העולים בקרית שמואל בחודש אוקטובר 1947 הגיעו לרוחמה.
החלטתם של שמואל ומלכה לקשור את גורלם עם רוחמה נעוצה בהיכרותם המוקדמת עם מילו קנר שפעל אז כשליח ברומניה. אך כאשר הגיעו לרחמה לא הכירו איש, כולם חיו אז בתנאים מאוד קשים אבל להם היה קשה שבעתיים להיקלט בחברת הוותיקים במקום שמאחוריהם היו כבר שנים רבות של לכוד חברתי. לכן טבעי היה שמלכה תמצא שפה משותפת עם בני גרעין ‘אילו’ן שהגיעו גם הם אז לרוחמה, היא הצליחה להתחבב בזכות עצמה על כולם תודות לאישיותה הנלבבת ותודתו ליחס החם לילדים בהם טיפלה כמטפלת פעוטים. בחוש טבעי היוצא מן הלב מצאה מלכה דרך משלה להגיע אל כול ילד על ידי ניצול נדיב של כישוריה הרבים ובמסירות ללא סייג השרתה בבית הפעוטים אווירת שלווה טעונת עידוד בסיסי שאי אפשר ללמוד בעזרת ספרים.
זו הייתה התקופה היפה בחייה תקופת השיא אותה זכרה וגם הזכירה בימים הקשים שבאו עליה בשנים הבאות. בשנת 1949 ילדה מלכה את ורד עליה השפיעה את כול אהבתה, שש שנים אחר כך ילדה את דוביק ואז כבר החלו צללי העבר מאפילים על חייה.
הזוועות בהן התנסתה בנעוריה הכו בעוצמה בנפשה ועולמה החל להסגר בפני המציאות. לא
בבת אחת בא הדבר, הו תקופות בהן הצליחה לאזן את עולמה המיוחד עד כדי יכולת למלא
תפקידיה כרעיה כאם וכחברת קבוץ, אך לאט שקעה יותר ויותר בתוך עולמה שהיה למרות
הכול עשיר ומגוון, ספוג אהבות השמורות לילדיה ונכדותיה אך גם נוטר מרירות על נטישה
ודחיה מצד החברים וביקורת על אי צדק חברתי אליו הייתה ערה במיוחד, וכול זה בהומור
ובחיוך על השפתיים מה שנותר לה מן האופי החזק שעזר לה להתגבר בנעוריה על הגיהינום
שהיה מנת חלקה.
מלכה נשאה בגופה ובנפשה את זכר הימים הנוראים של השואה. עם סתימת הגולל על קברה, אנו מצווים לא לשכוח מה שעוללו הצוררים הנאים לבני עמנו אשר הושמדו וגם לאלה שנשארו בחיים עם זיכרונות הזוועה.
