זננזיב פסיה ז”ל

דף הנצחה לזננזיב פסיה ז”ל (01/01/1878 – 15/05/1962) ( – י תשכ”ב )

פסיה זננזיב
הקיבוץ ליווה בדרכה האחרונה, את פסיה זננזיב, אמו של חברנו יציק בן יעקב.
פסיה נולדה בעיירה קטנה בגליציה, כשזו הייתה עדיין חלק מן הקיסרות האוסטרו-הונגרית. בשנת 1909, פגשה בסביבת סטורוז’ינץ שבמחוז בוקובינה, את יעקב פיינמן מאודיסה ונישאה לו. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נמלטה המשפחה, שכבר מנתה 3 בנות ו- 2 בנים, לעיר בוטושן ברומניה ומצאו להם מקלט בקרב יהודייה הרבים וגם מרחב מחיה חדש. יעקב, בעלה, עסק במסחר ופסיה ניהלה את משק ביתה המרווח ואף ילדה את יציק, בנה הצעיר. לאחר מות בעלה, בעודו אדם צעיר, עברה כל מעמסת הפרנסה על כתפיה והיא נאלצה לעבוד קשה כל ימיה, כדי לקיים את סדרי ביתה, לחנך ולגדל את ילדיה. בשנת 1939, ערב מלחמת העולם השנייה, עלה יציק, שהיה חבר “השומר הצעיר”, לארץ ובמעשה זה התווה נתיב חדש בו הלכה בבוא הזמן, המשפחה כולה. במלחמת העולם השנייה נפגעה קשות בריאותה של פסיה. בגלל הקור והרטיבות של הלילות בתעלות הפתוחות, שותקו רגליה כליל.
בשנת 1949, התחילו בני המשפחה לעלות לארץ ושנתיים אחרי כן הגיעה גם פסיה עם בתה הצעירה. היא השתקעה בקיבוצנו, ליד בנה. הקיבוץ היה בעיניה עולם חדש ומופלא, שבו מצאה משפחה דואגת ומתחשבת ושכנים, הורים קשישים כמוה, שחיבבוה לאחר שעמדו על הליכותיה הנעימות ועל שיחתה המלאה חכמת חיים. גם שאר ילדיה, שחיו בעיר, פקדו אותה בקביעות ואף היא עצמה בילתה מספר חודשים בשנה אצל אחת מבנותיה, לפי בחירתה.
באחת ההפלגות האלה, לאחר שחגגה את הפסח באשקלון אצל בתה, לקתה בשטף דם, אשר הביא את קיצה.
פסיה הובאה לקבורה בבית העלמין ברוחמה.

התחברות אל האתר
דילוג לתוכן