דף הנצחה לחיימוביץ אהרון עלי ז”ל (02/01/1917 – 27/02/1978) ( – ב תשל”ח )
עלי חיימוביץ’
שוב נתלשה אבן תשתית מן החומה האנושית אשר הציב הקיבוץ לפני למעלה מ- 40 שנה, חומה שעמדה איתנה מול נחשולי העיתים. ליבו של עלי חדל לפעום. עד לרגעיו האחרונים, שעה שעיניו כהו, לבו פירפר וכוחותיו התדלדלו, סרב להשלים והמשיך להיאבק, עד שהוכרע. הקיבוץ שהתרגל לבכות את מתיו, ליווה אותו בכאב עצור בדרכו האחרונה.
עלי נולד בשנת 1917 בקישינב, בחבל בסרביה. תנאי חייו בילדותו לא פינקו אותו, אך הוא ידע למצוא מקומו בקרב חבריו בגימנסיה וגם בתנועת “השומר הצעיר” ושתה בצימאון כל מה שהעניקו לו חיי הנעורים הסוערים. היה בין רכזי הקן. נבחר למועצה הראשית של התנועה ופעל גם כשליח ההנהגה הראשית בערי השדה.
יצא להכשרה, לחווה החקלאית ביאסי ואחר-כך לפלוגת העלייה בבוקרשט ועלה ארצה בשנת 1938. הוא הצטרף אל שאר החברים שיסדו את קיבוץ “העמל” בקרית-חיים, עבד בנמל, ולאחר הכשרה מקצועית קצרה, עבד בהקמת בתי הזיקוק במפרץ חיפה. אחר-כך עבד במסגריית הקיבוץ בקריה והיה אחד הפעילים המרכזיים בקיבוץ. כשעלה הקיבוץ להתיישבות, עבד עלי במפעלי המלאכה בכפר וורבורג ומילא בהם תפקיד מרכזי.
עלי המשיך לתרום תרומה חשובה בעבודה ובחברה במשך שנים. הוא היה סדרן עבודה ורכז הועדה, פעל בוועדת החינוך והיה מזכיר.
רוחו לא נשברה גם לאחר שאבדה אחת מעיניו בעקבות תאונת עבודה. כאשר נקרא לפעול במחלקת הקליטה של הסוכנות, פיתח עלי פעילות ענפה, הדריך קרובים ורחוקים וקשר קשרי ידידות אמיצים. סמוך לסיום תקופת פעילותו, שוב היכה אותו הגורל. ליבו האמיץ כשל לראשונה, אך עלי לא התכנס בתוך עצמו. הוא נבחר למזכיר המוסד החינוכי ומילא תפקידו במרץ וללא ליאות. לאחר שהחליט הקיבוץ לשלב את נערינו בבית הספר האזורי ב”שער-הנגב”, נרתם עלי לפעילות חדשה והקים את האולפנים לעברית מן הטובים בארץ, וראה בו מפעל חייו.
עלי איש הפעלים, היה גם איש המאבקים. כל תחום בקיבוץ הפך לחלק מהווייתו האישית. הקשיים, המכשולים, חלוקי הדעות ואי ההבנה לעמדותיו, הסעירו את רוחו. השקפתו על אופן מילוי תפקידו, על חובת השירות שיש לשרת את הציבור, הניעה אותו לתבוע מהאחרים את אשר תבע מעצמו וזעם על אלה שלפי הערכתו הערימו קשיים מיותרים. גם אהבתו למשפחתו היתה גדולה. הוא העתיר רגשות חמים מקרן השפע, על ציפורה, חברתו, ועל שלושת ילדיו, רן, בלהה וחיה והיה כמו אבן שואבת לכל בני משפחתו בארץ ובחו”ל.
ככל שנחלש גופו, ככל שגברו ייסוריו ומגבלותיו, רבו מאמציו של עלי למלא את עבודתו האחראית ועזרתה המסורה של צפורה, עמדה לו, שעה שראייתו נחלשה לגמרי והדמדומים אפפו אותו ללא רחם. דמותו של עלי תיחרט בזיכרון הקיבוץ כפי שהיה, אדם לוחם ומגשים, שנאבק כל חייו על זכותו לשלוט בגורלו.
