חסון ג’וספה ז”ל

דף הנצחה לחסון ג’וספה ז”ל (10/06/1892 – 18/06/1975) ( – ה תשל”ה )

ג’וספה חסון
ג’יוספה חסון, אביהן של קלרה ואילנה, הגיע לקיבוצנו באחרית ימיו, לאחר שבנותיו עמלו קשה לשכנעו שמצב בריאותו אינו מאפשר לו עוד לחיות לבדו באיטליה.
ג’יוספה נולד באיסטנבול שבטורקיה למשפחה יהודית שומרת מסורת, שראשה פרנס אותה בצניעות, כסוחר זעיר, כשרוב זמנו נתון לעסקי ציבור בבית הכנסת ובקהילה. נוסף להשכלתו התורנית, הוא קיבל גם השכלה חילונית ובגיל צעיר יצא את הבית והיגר לאיטליה בשנת 1913. משם נדד במשך מספר שנים בארצות שונות באירופה ובשנת 1917, נשא לאישה את שרה, באיטליה. הם התיישבו בלוקה, עיירה קטנה באזור טוסקנה, בה חיו 4-5 משפחות יהודיות נוספות. ג’יוספה פרנס את משפחתו כסוכן של מפעל חוטים. בין השנים 1918-1926, נולדו להם 4 בנות ובן. מאמציו לשפר את תנאי הקיום של משפחתו הוכתרו בהצלחה, כאשר הקים בית מלאכה קטן לייצור נעליים. אך לא זמן רב נמשכה השלווה בחייו. מסיבות אישיות ומשפחתיות, עזבה שרה את בית בעלה והוא נטל על עצמו את חינוך ילדיו ודאג להעניק להם תודעה יהודית, למרות שהקהילה היהודית הקרובה ביותר נמצאה בפיזה.
אישיותו החביבה של ג’יוספה, הייתה מקובלת בעיירה לוקה ועל כך תעיד העובדה שהמשפחה נפגעה אך מעט מן החוקים האנטישמיים שהונהגו באיטליה של שנת 1938. תוך הסכמה שקטה של השלטונות המקומיים הוא העביר את הניהול הפורמאלי של מפעלו, לצעיר איטלקי מנאמניו, והמשפחה המשיכה בחייה התקינים. רק בשנת 1941 הונחתה מכה ראשונה על קינו המוגן של ג’יוספה, כשנפטר בנו יחידו, לאחר מחלה בגיל 14. בשנת 1943, החריף מצבם של יהודי איטליה, לאחר שהגרמנים השתלטו על מרכזה וצפונה של המדינה. גם משפחת חסון נאלצה לברוח מהעיר לוקה, אך גם זה נעשה תוך שיתוף פעולה ידידותי מצד שלטונות העיירה ותושביה. הם יצאו לרומא כשמספר מזוודות איתם ותעודות מזויפות בידיהם, בהשאירם אחריהם את ביתם. הבנות מצאו מקלט במנזר וג’יוספה התחיל בחיי סתר, בהישענו על התמיכה הכספית שהמשיכה להגיע מלוקה, מידי הצעיר האיטלקי, הישר והנאמן שהופקד על מפעל המשפחה.
רומא של שלהי 1943, היתה עיר של קור, מחסור ורעב. שעה שהבנות עברו ממנזר למנזר, רעבות ויראות מפני הלשנות וחרדות לגורל אביהן, חזה ג’יוספה במו עיניו במחזה המחריד של לכידת אלפי יהודי העיר בידי הנאצים ושליחתם בדרך ממנה רבים לא שבו. רק בראשית חודש יוני של שנת 1944, נכנס צבא בנות הברית לרומא, ומספר חודשים אחר כך, התאחדה שוב המשפחה ואז גם נודע שהאם שחיה בצרפת, נלקחה משם עוד בשנת 1942 ומצאה את מותה במחנה אושוויץ. בנותיו של ג’יוספה לא רצו עוד לשוב ללוקה. המפגש עם יהודי רומא שלאחר המלחמה ועם חיילי הבריגדה הארצישראלית, עורר בליבן את הרצון לעלות לארץ. בין השנים 1945-1950, עלו ארבעתן בעידודו של אביהן, אם כי היה מודע לכך שסופו להישאר לבדו, כי הוא עצמו לא מצא את הכוח הנפשי להינתק מן החברה והתרבות האיטלקית, להן היה רגיל.
גם לאחר עליית בנותיו לא שב ג’יוספה ללוקה. הוא חיסל את רכושו שהוחזר לו והשתקע ברומא, שם היה ליועץ מסחרי בסוכנות להפצת גרביים. מצבו הכלכלי שהשתפר, לאחר שקיבל גם פיצויים מן הגרמנים, איפשר לו לבקר לעיתים תכופות את בנותיו ואת משפחותיהן בישראל ולקיים איתן קשר מתמיד ורצוף.
מחלה ממארת שקיננה בגופו, שמה קץ לחייו, חצי שנה לאחר שהשתקע בקיבוצנו.