דף הנצחה ללבל חיה לאה קלרה ז”ל (21/09/1880 – 23/04/1965) ( – כא תשכ”ה )
קלרה לבל
חיה לאה (קלרה) לבל, אמו של חברנו דניאל לבל, עצמה עיניה לנצח, לאחר שנאבקה כמה שבועות בקור המשתק של המוות, שהשתלט על מחצית גופה. מבית החולים בבאר שבע הוסעה גופתה לרוחמה והובאה למנוחת עולמים.
קלרה לבל נולדה ברומניה, בעיירה טרגו-אוקנה, שלרגלי הרי הקרפטים. מוצאה ממשפחה דלת אמצעים ומרובת ילדים, שחציים הגרו לארה”ב ולדרום אפריקה, עוד לפני מלחמת העולם הראשונה. היא נישאה לאברהם לבל ולא הלכה בעקבות אחיותיה. לאחר שנים של יוזמה ועמל עלה בידם להגיע לאמידות ניכרת ולעמדה של חשיבות יחסית בעיירה ולא מעט בזכותה של קלרה, שהייתה אישה בעלת מרץ רב, שידה הייתה בכל : בביתה ההומה והפתוח תמיד, בפני קרובים וידידם, ובעסקים מצליחים, אותם ניהלה בבקיאות ובמסירות, לצד בעלה. על אף התרחקותה מהמסורת, פעם לבה החם של אם יהודייה, אשר עם היותה משוחררת וחסרת משפטים קדומים, שמחה כשיכלה להחדיר דברים הקשורים ביהדות אל סדרי ביתה.
במזגה הטוב והסובלני ובתבונה, השכילה קלרה לעמוד בכבוד מול התרחשויות קיצוניות שפקדו את ביתה הפרוץ להשפעות שונות. אחת מבנותיה נישאה לנוצרי ובה בעת, הבן הצעיר, דניאל, חולל מהפכה במשפחה כאשר הצטרף הצטרפות פעילה ל”השומר הצעיר” ותכנן עלייתו לארץ. היא מצאה את הכוחות הנפשיים לעמוד לצדה של הבת בלבטיה ואף לעזור לבנה, כדי שיוכל להגשים את רצונו, על אף כאב הפרידה הצפוי.
לאחר עלייתו של דניאל, בשנת 1938, פתחה קלרה את ביתה לפני שליחי התנועה שביקרו בקיני הסביבה ולבסוף הוא היה גם מרכז לפעילות ציונית ותנועתית בעיירה המתבוללת.
מלחמת העולם השנייה טלטלה את המשפחה וחוקי הגזע, הרסו את מעמדה. העלייה לארץ הפכה ממשאלה וגעגועים , לשאיפה עזה. בעלה לא זכה רק בסוף 1961 הגיעה קלרה, יחד עם אחת הבנות לארץ והשתקעה בקיבוץ, ליד משפחת בנה. בת 81 הייתה קלרה בהגיעה לארץ ולא הסתירה את אושרה על שזכתה לראות שוב את בנה, להכיר את כלתה ואת 3 נכדיה ורק הצטערה על 2 בנותיה ושני נכדיה האחרים, שהשאירה ברומניה. היא יצרה לעצמה בקיבוץ, עולם משלה, של שלווה אצילה. היא שמחה על דירתה הצנועה, על המפגש היומיומי עם משפחת בנה, על מגעיה האילמים אך רוויי החיבה וההתרגשות עם נכדיה, על הטיולים הקצרים בשבילי הקיבוץ, כשסוכך שמש בידה, ועל סעודותיה ב”מסעדת הקיבוץ”.
זה קרה באחד מימי הגשם המאוחרים של השנה. קלרה יצאה לחדש את מלאי הנפט במכלה, כי התעקשה לשרת את עצמה ככל יכולתה. היא התחלקה, נפלה ונפגעה : שטף דם במוח שיתק את חצי גופה. שלוותה ואושרה באו אל קיצן. היא זכתה לחיים ארוכים וראתה בארבע השנים האחרונות בארץ ובקיבוץ את ההשלמה הנדיבה של מעגל גורלה.
