לואיזה לוי ז”ל

לואיזה לוי ז”ל
היום אנחנו מלווים בדרכה האחרונה את חברתנו הוותיקה לואיזה.
באוגוסט 1923 בעיר פרארה אשר בצפון איטליה, נולדה לליאו ולידה מינרבי ביתם לואיזה, אחות ליאיר הבכור ולוט הצעיר.
האב שהיה רואה חשבון עסק בעסקי הביטוח והאם עקרת בית.
לואיזה הקטנה גדלה להיות ילדה סקרנית, נערה המתעניינת במדעים, בזמנה הפנוי הייתה עורכת ניסויי מעבדה שהמציאה וחולמת להיות רוקחת.
אך מלחמת עולם אכזרית טרפה את חלומותיה, לואיזה ניפצה את הניסויים ויחד עם משפחתה נאלצה לעזוב את ביתם המסודר ,
לעבור לעיר פירנצה ולהמשיך לברוח ולהסתתר בכפרים ומנזרים בהרים הרחוקים.
עם תום המלחמה שבה המשפחה לביתה, לואיזה הצטרפה לקבוצת “החלוץ”, עם צעירים יהודים שנפגשו בהכשרה ב”תל ברושים” ולקחו חלק בכינוסים של נוער ציוני חלוצי.
במסיבת סילבסטר של 1948 היא פגשה את ברונו לוי, הם נישאו בבית כנסת בעיר פארמה, חגגו בבית ההורים והחליטו יחד לעלות ארצה.
על אונייה רעועה אחרי חמישה ימים בים סוער, הם עגנו בחיפה בנובמבר 1950 , הזוג הצעיר נשלח לקיבוץ ‘רגבים’ ,
בו נולד בכורם רמי ואחרי ארבע שנים חברו אל חבריהם מהגרעין האיטלקי שהגשימו ברוחמה.
עוד באיטליה עם תום המלחמה, הספיקה לואיזה לעבוד בעיר פארמה כפקידה בחברה לחיפושי נפט ועם עלייתה ארצה עבדה כאחות במרפאת קיבוץ רגבים.
ברוחמה נולד לזוג לוי בנם אורי.
לואיזה עבדה מספר שנים כמטפלת פעוטים, שימשה אחות מחליפה במרפאת הקיבוץ,
מונתה אחראית על מחסן הבגדים המשותף שנקרא ‘קומונה’, הקימה את חנות-ההלבשה המקומית שהייתה צמודה לקומונה ומספר שנים הייתה קניינית ההלבשה שלה.
גם כאן באו לידי ביטוי החוש האסתטי והטעם האלגנטי והמוקפד איתם הצליחה עד מאוד בבחירת ה’גרדרובה’ שהביאה והציעה לחברות וחברי הקיבוץ.
את כול שנות עבודתה הארוכות העבירה ליד מכונות הגזירה והתפירה.
עבודה שהייתה בתנאים קשים, רבה וקשה, בהיותה ספקית כול צרכי הלבוש של הפעוטים, הילדים הנוער והחברים, פריטים שכללו בנוסף לבגדי תינוקות, גם בגדי –
עבודה, תפירת מצעים ווילונות, ואפילו פלנליות ל’קיטים’ של מברשות נעליים אשר שווקו מ”המברשת” לחברת “קיווי” בארצות-הברית.
כאשר הוקלה במעט עבודת התפירה , היא הקימה יחד עם מרים פולקו את ה’מתפרה הסלונית’ והן שיווקו בגדי נשים מעוצבים גם אל מחוץ לרוחמה.
הועדות בהן השתתפה התאימו לתחומי עבודתה והעניין שלה; הלבשה, חברים, בריאות, אך ל’ועדת-הקשר’ עם החיילים הקדישה תמיד תשומת לב מיוחדת.
כך בליווי חוש הומור וצחוק המלווה בציניות עדינה, היא צלחה חיים ארוכים בבית שטיפחה עם ברונו בעלה, אותו שכלה לפני 12 שנים.
כאשר הוחמר מצבה, נאלצה לוותר על ביתה הפרטי ולעבור לבית כלנית.
בצניעות אך לא בהתעלמות היא ליותה את החיים ברוחמה, עם דעה עצמאית והתייחסות רצינית למתרחש בכול התחומים.
מעורבת מרחוק, הטביעה את חותמה המיוחד על דפי רוחמה.
לרמי ואורי וכול בני המשפחה, אנחנו שותפים באבלכם. יהי זכרה ברוך.