דף הנצחה למירון דב ז”ל (17/06/1916 – 23/03/2001) ( טז סיון תרע”ז – כח תשס”א )
דב מירון
דב נפטר בן 85 שנים אחרי 63 שנות חברות פעילה בקיבוץ רוחמה. הוריו, משה וחיה מרקוביץ’, היו סוחרים זעירים בעיירה קטנה נגרשטי בוסלוי, ברומניה. היה להם עוד בן והם התקיימו בדוחק רב וניהלו וארח חיים מסורתי. ההורים שרדו את איימי המלחמה והגיעו לרוחמה, כאן ניהלו בביתם הקטן את חייהם על פי דרכם ואמונתם, כשדב מסייע להם.
דב סיים את הגימנסיה עם תעודת בגרות ושלט בקריאה וכתיבה בצרפתית, גרמנית ורומנית. היה חבר בתנועת השומר הצעיר במשך שמונה שנים וחבר בגרעין “למרחב”.
כבר כחבר תנועה, התגלה כושר המנהיגות שלו והיה פעיל מרכזי בקן וחבר בהנהגה הראשית של השומר הצעיר ברומניה ובהנהלה הארצית של הקרן הקיימת לישראל.
עם הגיעו ארצה, הצטרף דב לחברי גרעין “עמל” בקרית-חיים והקים איתם את קיבוץ רוחמה.
בקריה עבד בנמל, בבית החרושת “נעמן” ובהנהלת החשבונות, אך מעורבותו והאכפתיות שלו מעמידים אותו תמיד בראש העושים, והוא נבחר למזכירות הקיבוץ ולנציגו במועצת פועלי חיפה. זהי תחילתה של מסכת ארוכה של משימות ותפקידים בהם שימש דב כל שנותיו. הוא ידע להתנסח בבהירות בכתב ובעל פה ובכל דיון, חברתי או כלכלי, נשמעים דבריו המעמיקים והמנומקים.
לקראת העלייה לרוחמה, נבחר דב לבא כוח הקיבוץ, הוא פועל יומם ולילה להשגת משאבים כספיים ולרישום אדמות רוחמה כחוק בספרים.
דב יצא לקורס קצר לרכזי משק ופעילים כלכליים, במשך 5 שנים מילא את תפקיד רכז המשק, ובו בזמן מילא תפקידים אחרים כרכז וועדת חברים, כספים, עבודה, מיכון ובניין. נוסף לכל אלה היה פעיל פוליטי וחבר במערכת “הדי רוחמה”. אחרי חמש שנים אינטנסיביות אלה, עבר לעבוד בלול : השקט הזה היה נחוץ לו מאד, אבל דב היה נחוץ לרוחמה ולמרות התנגדותו העזה הוא נבחר שוב לפקיד מרכזי, הפעם כמזכיר.
כאשר עמדה על הפרק בעיה שדרשה פתרון מעמיק ויצירתי, קראו לדב. הוא סייע בתכנון חדר האוכל החדש והמוסד החינוכי וטיפל מול הרשויות בבעיית הבצורת הקשה של 1960היה נציג הקיבוץ בוועד הפועל של הקיבוץ הארצי, ובמועצה האזורית, שימש כמזכיר וועד יישובי הנגב, נבחר לקדנציה נוספת בריכוז המשק ואחריה נקרא לפעילות ארוכה ומבורכת במחלקה לכלכלה של התנועה.
בין כל המטלות התובעניות הצליח דב לסיים באוניברסיטת תל-אביב קורס בניהול עסקים, ויותר מאוחר גמר קורס כלכלה בהתכתבות.
בשנות השבעים היה במשך שש שנים רכז הוועדה הכלכלית של ברית התנועה הקיבוצית ונציגה במרכז החקלאי, במחלקת ההתיישבות ובמועצת המים. בתקופה זו הוא סייע רבות לישובים חדשים וותיקים בהדרכה כלכלית.
בשנת 1982 מקבל דב מידי שר האוצר יורם ארידור את המינוי של דירקטור בדירקטוריון של הבנק לחקלאות, תפקיד שמילא ב משך 7 שנים.
גם כאשר דב עבד מחוץ לרוחמה, הוא המשיך להיות פעיל ומעורב מאד בחיי הקיבוץ, חבר בוועדות שונות ורכז שיחות הקיבוץ.
כל השנים הרבה דב להעלות על הכתב את דעותיו בתחומי חברה וכלכלה, מאמרים משלו פורסמו בעיתונות הקיבוצית וב”על המשמר”, “הארץ” ו”ידיעות אחרונות”.
בערוב ימיו, כשחזר הביתה, התמסר למלאכת כפיים. שבע שנים עבד כחצרן, אך גם בשנים האלה הוא נקרא לשבת במליאת וועדת הביקורת של הקיבוץ הארצי, שכן, שיקול דעתו, יושרו ודעתנותו הפרו את מלאכת הביקורת. עוד הספיק לעבוד מספר שנים בארכיון הקיבוץ.
דב היה חבר קיבוץ נאמן בכל רמ”ח אבריו, לשלושת בניו, עמרי, מוטי ועמיחי. היה דוגמא ללימוד שקדני וחוקר. ולאשתו דוסיה, בעל תומך מעודד ודואג. דמותם שלובת הזרועות, של דב הגמלוני ודוסיה קטנת הקומה צועדים בשבילי רוחמה הייתה כמותם עצמם חלק מנוף הבית הזה.
מעל כל מפעל ברוחמה, מרחפת נשמתו של דב, בכל מעשה מוטבעת חתימת ידו.
