פסח מאירה ז”ל

דף הנצחה לפסח מאירה ז”ל (13/11/1919 – 12/02/2001) ( כא חשון תר”פ – יט תשס”א )

מאירה פסח

מאירה פסח נולדה בעיר אורחי שברומניה, בשם פרומה להוריה, ראובן וגיטל וינשטוק היו עוד שמונה ילדים והיא הייתה בת הזקונים. מרותה תקופה בה גרו בכפר, זכורה לה ילדות מאושרת מאוד. האב היה סוחר, לאם הייתה חנות קטנה ליד הבית והמשפחה חייתה ברווחה רבה. בביתה שמרו מסורת, התפללו, חגגו חגים יהודיים והאב אף שימש כחזן בבית הכנסת. כל הטוב הזה נגמר כאשר יום בהיר אחד הזהיר אותם שכן, גוי, מפני פוגרום. עוד באותו הלילה נמלטה המשפחה על נפשה, בחוסר כל וידעה תקופה ארוכה של רעב ומחסור.

מאירה הצטרפה לתנועת השומר הצעיר בה הכירה את בעלה, אברהם. כאשר ברומניה עלתה לשלטון המפלגה הנאצית, החליטה מאירה לעבור לעיר צ’רנוביץ, הקרובה למקום בו שרת אברהם בצבא. כך ניצלה מהגורל שהכה בכל שאר בני המשפחה.

בשנת 1942 נולד בנם הבכור, רן, ויחד איתו בשנת 1946, היא עולה ארצה בעליה בלתי ליגאלית. הבריטים תופסים את האוניה “פאן יורק” מחטאים את נוסעיה בד.ד.ט. ושולחים אותם למחנה ההסגר בקפריסין, בו הם שוהים חצי שנה.

עם קום המדינה מצטרף האב אברהם אל אשתו ובנו והם חיים זמן קצר ביפו ומחליטים להגשים בקיבוץ. קיבוץ רוחמה קולט אותם בסבר פנים יפות, ומאירה עובדת במטעים, גן ירק, לול, מטבח ובית החרושת. פועלת חרוצה ומתמידה. נולדים להם רותי וראובן והיא שמחה בחלקה ומודה לחברים על העזרה והתמיכה בצעדיה הראשונים בארץ.

מאירה הייתה אישה אינטליגנטית, היא מעידה על עצמה שלא היה לה קשה בלימודים ותמיד עזרה לחלשים. היא קראה הרבה, התעניינה בנעשה סביבה והביעה דעתה בשיחות קיבוץ.

בשנות חייה האחרונות, צפו ועלו אצלה חוויות קשות מן העבר, שהשפיעו על קצב חייה. ימים ארוכים הייתה מסתגרת בודדה בביתה, אך כשיצאה, שוב הופיעה האישה בהירת הדיבור, המבינה והמעורבת. ביד אחת ספר, ביד שנייה סיגריה. למרות שידעה כי העישון מזיק לבריאותה, אמרה שהיא אוהבת לעשן וכאשר יגיע יומה, היא תלך עם הסיגריה.