דף הנצחה לפרדמן עמי (עמי-רם) ז”ל (01/11/1940 – 15/10/2015) ( – )
עמי פרדמן
עמי איננו, בחטף, בלי שקיבלנו אפילו התראה קצרה, הלך לו מאתנו בעל, ואבא , וסבא, ואח ודוד, וחבר, ככה פתאום הוא לא ישנו.
והוא הרי היה כאן אתנו כבר מימיה הראשונים של רוחמה, בן בכור לפנינה ובוזיק פרדמן. מילדיו הראשונים של קבוץ ‘העמל’ בקרית חיים, שבא לעולם בבית חולים ‘העמק’ בעפולה לפני 75 שנים, ב-27 לנובמבר 1940.
עמי – נולד יומיים אחרי שאניית הגרוש ‘פטריה’ טבעה במפרץ חיפה וחברי הקבוץ ההמומים כדי לעודד את רוחם, בחרו לקרוא לו עמי-רם, כול השנים הוא נשא בגאווה את השם ואת הקשר המיוחד שלו.
לבוזיק ופנינה נולדו ברוחמה שתי אחיותיו הצעירות רחל (אוקי) ויעל. יחד עם קבוצות ‘השחר’ ו’סער’, הקבוצות הראשונות של ילדי רוחמה, הוא ליווה את התפתחות המקום, את כל הקשיים ומחלות-הילדות הם עברו, את חודשי מלחמת השחרור והפינוי הם העבירו בתל-אביב – רחוקים מהבית, את כל שנות הלימודים הם העבירו בקבוץ נגבה – ילדים קטנים, רחוקים מהבית, אבל עמי האופטימי הנצחי, זכר מהתקופות הללו רק את הטוב, וסיפורי הילדות המרתקים שלו הם חלק מההווי המקומי.
עמי התגייס לשריון והשתחרר בדרגת סגן. הוא חזר לרוחמה, ראשית אל עבודה מוכתבת נדרשת, עם יהודה בך בבקר ובמרעה, ואחר-כך אל משאת נפשו, שדות הפלחה המועדפים, שם החליף בשמחה את שרשראות הטנקים בשרשראות הטרקטורים כי הוא היה פלח אמיתי, בכל נימי נפשו.
כאחד מבניה הראשונים של רוחמה, התייצב מיד למלא תפקידים שונים, בהתחלה ראש קן ‘השומר הצעיר’ המקומי ומדריך שומרי שזכה להערכה רבה, אחר-כך מא”ז וחבר ועדת בטחון , מרכז המוסד החינוכי ברוחמה, מרכז ועדת כוח אדם, מרכז צוות חגים מפיק חתונות וכרכז ועדת קשר, מלווה ודואג לחיילים.
כשסיים את עבודתו בפלחה, עבד שנים רבות כמנהל תפעול במחלקת הפלסטיק של ‘המברשת’. עם הכניסה לייצור מברשת השניים ‘פרש-אנד-גו’, הוא היה למנהל המחלקה המורכבת שהעסיקה במשמרות, עשרות עובדים ועובדות.
יכולת הדאגה הטבעית שלו לאדם ולפועל הביאה אותו לתפקידו האחרון במפעל כשקיבל על עצמו תפקיד, שלא היה קיים, לחיזוק תחושת השייכות וההעצמה של עובדי מפעל המברשת. הוא בנה התפקיד כשטיפח את העובדים כאנשים, תוך ציון ימי הולדתם, ארגון ערבי עובדים, תמונות של העובדים, הכל במטרה לחזק את שייכות העובד למפעל שמעריך את עבודתו. כי עמי היה איש של אנשים. עמי הרגיש תמיד שחסרה לו השכלה בסיסית ואותה הוא שמח להשלים בקורס התיכוניה הדו-שנתי באפעל, מכאן פרץ הרצון להרחיב ידע עוד ועוד. כי הייתה לו לעמי אהבה אחת גדולה, אהבת הארץ ונופייה, וכאשר אושרה לו, לפני כשני עשורים, השנה הראשונה ללימודי ידיעת הארץ ב’מכון אבשלום’ הוא היה כמו שתיל שקיבל את מנת המים שלו והחל לצמוח ולפרוח, והוא לא חדל, עד כלותו. עליו נאמר; האיש הוא תבנית נוף מולדתו, הוא האדם עץ השדה, זה שהטיב לשתף בידע שלו כאשר הדריך קבוצות מטיילים ומבקרים ב’אתר ראשונים’ ובנופי ואתרי הסביבה.
משנת 2008 פעל כרכז התרבות של רוחמה, הוא נאבק על התפקיד הזה, נכשל ולא וויתר עד שזכה. האמין שהתרבות וערכיה הם מרכיב חיוני וחשוב בחיי הקהילה; חגים, אירועים, טיולים, מסיבות, מדורות, עפיפונים, ים ובריכה, הכל עשה למען הילדים והחברים, והיה לו מוטו בחיים: ” חיוך ומילה טובה לא עולים כסף – תן אותם ותקבל בחזרה מה שתבקש”. הוא ידע בדרכי נועם למשוך אחריו ולשתף איתו בעשיה התרבותית את כל שכבות האוכלוסייה של רוחמה, טיפח את הנעורים ועודד את הנקלטים. ב-1964 נשא עמי לאישה את עירית, ונולדו להם טל, רווית, עמית ורן, וגדלה משפחה ענפה עם נכדים ודודנים, שמצאה בבית של סבא עמי וסבתא עירית את שמחת החיים ואהבת המקום.
הבריאות, למען האמת, לא הייתה תמיד הצד החזק שלו, אבל ברוחו האופטימית הוא צלח את הקשיים פעם אחר פעם, עירית שלו, ליוותה אותו בדאגה, מסירות ואהבה בכל הזמנים היפים ובאלה הקשים, גם הפעם עם התקווה כי הוא יצליח – אך זו נכזבה לפתע באכזריות נוראה.
עמי פרדמן, הוא רוחמה, רוחמה בלי עמי תהיה אחרת, אבל על כל שביל וגבעה חתומות פסיעותיו וכשנלך אתכם בעקבותיו עירית, טל, רווית, עמית, רן וכל בני המשפחה הרחבה, נזכור כי עד יומו האחרון הוא חייך ואהב, וחיבק וצחק.
קבלו תנחומינו הכנים בצערכם העמוק.
