פרדמן פנינה ז”ל

דף הנצחה לפרדמן פנינה ז”ל (01/01/1915 – 26/12/1988) ( – )

פנינה פרדמן

פנינה (טנדלר) פרדמן נולדה בסרני שבפלך וואהלין. פנינה איננה בין החיים והיא הן הייתה החיים עצמם. פיכו בה מעיינות בלתי נדלים של חיוניות ותאוות החיים. גם בשנותיה האחרונות, עת כל גופה החל קורס ומט ליפול, מנעה מזולתה לראות בסבלה על ידי אמירה כלשהי ביידיש עסיסית, בדיחה או סתם טפיחה על השכם. מניין שאבה כוחות אלה? הן התייתמה הרכה מאב ומאם. שנים גדלה אצל קרובי משפחה, וכאשר גדלה ובגרה מצאה דרכה לתנועה ולהכשרה והייתה מראשוני קיבוץ “עמל”, אשר נטה אהליו על חולות קרית חיים. כבר אז באותה תקופה היולית בתולדות הקיבוץ, בלטה פנינה בחיוניותה. רבים יזכרוה כאחראית על “הקומונה” – קרי מחסן הבגדים, אחרים כמטפלת בחולים, אולם כולם יזכרוה כנותנת קולה הערב בשיר – בערבי חול ובימי חג.

רבים מבין החברים נתנו ביטוי לכאבם על מות פנינה. החברים הותיקים, אשר צעדו איתה יחדיו למעלה מיובל שנים. חברים צעירים יותר, אשר פנינה טיפלה בהם בילדותם ואף חברים שזה מקרוב באו והתרשמו מחיוניותה של אישה, אשר כה רבים היו מדוויה ושמרב על צלם אדם, אשר החיים עוד לפניו.

גם פנינה ידעה שזמן חייה אוזל ובכל זאת ידעה לקום, להתלבש ולהיות נוכחת. להיות נוכחת היה המבחן האחרון שעברה בהצלחה. זקופת קומה, ענווה, לא מבקשת דבר, לא רוצה להיות תלויה באף אחד, להיות בין החברים שהכירה. עוד יום של דיאלוג, עוד יום בין היושבים בנוף החיים, עוד יום של הליכה בטבע, של נגיעה במוחשי, בקיים, ביש ההולך ואוזל. בין שיירי הזמן שהותירה לזכרון אחריה תמצא זמרת בעלת קול קטיפתי בלתי רגיל, מטפלת טובה בילדים, מטפלת במחזורים רבים של האולפן – אנשים מכל קצווי העולם, מבלי לדעת שפתם. אם מסורה לילדיה ובין בוניו של קן משפחתי חם. פשטותה הייתה גדולתה. וכאשר כבדו צעדיה ואט אט שרכה רגליה לעבר חדר האוכל במעלה הגבעה, הייתה מעט תמיד אותה תשובה לדורשים בשלומה: “אני לא מתלוננת.” לא מעמידה פנים ולא מסתירה כאבה. ואחת מחניכותיה, שהיא כבר היום אם לשלושה, מעלה זכרונות מימי ילדותה ומבכה את מותה של פנינה במילים הפשוטות והכנות ביותר: “אהבתי אותך פנינה. חמש שנים טיפלה בנו ואני זוכרת אותך מאוד מאוד לטובה.”

אכן, אבן תשתית נעקרה מיסוד ביתנו. באחד מלילות דצמבר הקרים באה הסערה הגדולה, היא טלטלה עזות כל אשר בדרכה וללא רחמים. באישון לילה, בחטף לקחה מחיינו את פנינה, אמם של עמי, רחל יעל ורעייתו המסורה של בוזיק – ייבדלו לחיים טובים.

ורחל, בתה האהובה והאוהבת – זועקת בגבור עליה כאב הפרידה: לא! לא אפרד ממך לעולם!