קופילביץ הדסה ז”ל

דף הנצחה לקופילביץ הדסה ז”ל (13/12/1914 – 28/07/2001) ( כה כסלו תרע”ה – ח תמוז תשס”א )

הדסה קופילביץ

הדסה קופילביץ נולדה ב-13 לדצמבר 1914, בעיר רובנה בפולין.

אביה ישעיהו אברך, נפטר בהיותה ילדה ואמה חיה גידלה אותה ואת אחותה הקטנה בכוחות עצמה. ביתם היה בית עני ודל, והאם קשת-היום התפרנסה ממכירת ביצים ותרנגולות בשוק. היא חסכה מפיה על מנת לאפשר לבנותיה לימודים בגימנסיה, בה התשלום כולו נפל על כתפי ההורים.

הסבא של הדסה היה גדול בתורה, הוא ידע עברית על בוריה ולימד אותה את הדסה נכדתו, בנוסף למדה אצלו פרקי תלמוד ומשניות והזמנים בהם בילתה בבית סבא וסבתא זכורים לה כימי אושר.

הדסה למדה בגימנסיה תרבות והצטרפה לתנועת השומר הצעיר, היא הייתה נערה מנומסת מאד וחברותית ונמשכה אל הפעילות השוקקת של הקן השומרי ממנו יצאה להכשרה על מנת להתכונן לעלייה ארצה. כבר אחרי חצי שנה הגיע עבורה אישור העלייה.

הדסה הרגישה שהיא איננה מוכנה עדין, איננה מוכנה לעזוב את הבית והמשפחה אבל עלתה בכול זאת, ובמרץ 1937 הגיעה בעלייה לגאלית לנמל חיפה ומשם לקיבוץ עמל בקרית חיים.

לנוכח השכלתה וידיעותיה המצוינות בשפה העברית היא נשלחה לשנה למוסד החינוכי במשמר העמק ללמד עברית ולשון. הדסה הצליחה בעבודתה והשנה הפכה לשנתיים. עוד על התקופה בקרית חיים מספרת הדסה כי נשלחה לעבודה כעוזרת בית אצל משפחה על הכרמל. היא שטפה רצפות וכלים וטיפלה בשני הבנים. “יום אחד היא מספרת, בעת ששטפתי ריצפה, שמעתי שהילדים מתקשים בפתרון בעיה בחשבון, הם לא זכרו נוסחה טריגונומטרית, אמרת להם את הנוסחה, שני הנערים הביטו בי בתדהמה, רצו אל אמם וקראו העוזרת יודעת טריגונומטריה. מאותו יום לא שטפתי עוד רצפות אלא עזרתי לנערים בהכנת שעורי הבית”.

בהכשרה ברובנה הכירה הדסה את דוד. דרכיהם נפרדו אך נפגשו שוב בקרית חיים והם הקימו בית משותף ונולדו להם הבנים נדב, חיים וישי. הקשרים שנקשרו אז רק הלכו והתהדקו והיו לסמל של מסירות אהבה וקרבה.

בכול שנותיה בקיבוץ עבדה הדסה במחסן הבגדים עוד מהזמנים שנקרא קומונה, משם היא ניווטה את משפחתה הקטנה והשגיחה על כולם.

הדסה לא הייתה פעילה בוועדות ולא נשאה תפקידים אך היא הייתה חלק מנופו וחייו של הקיבוץ, שותפה נאמנה לכול התרחשות וחוויה, בכול אירוע אפשר היה לפגוש אותה ואת דוד יושבים בשורות הראשונות והיא הייתה שותה בצמא את הכול, מתלהבת בצחוק רחב, מתמוגגת מנחת ומקבלת בלי ביקורת קשה או מעליבה את המופעים בהם צפתה. היא העריכה כול מאמץ שמישהו טרח להשקיע ותמיד מצאה מילת עידוד טובה להשמיע.

הדסה הייתה אימא דאגנית ומסורה עד אין קץ. ליוותה ליווי צמוד את גדילתם של שלשת בניה, תמכה ועזרה וזכתה להרבה נחת מהם ומכלותיה ומנכדיה.

לא אשת ציבור היא הייתה, אבל נוכחותה הורגשה בציבור ודמותה הקטנה והחייכנית תחסר עד מאד בנופה של רוחמה שהיא כה אהבה.

דוד, נדב, חיים, ישי והמשפחות קבלו השתתפותנו הכנה באבלכם.