דף הנצחה לרבינוביץ ברנה ז”ל (23/10/1917 – 11/06/1978) ( – ו תשל”ח )
ברנה רבינוביץ
מותה של ברנה לא הפתיע. שנתיים נאבקה על חייה. הקבוץ כבר הורגל להשלים עם הבלתי נמנע. משהוטמן ארונה, חשו כולם שאבדה אחת החברות הדגולות, האישה המיוחדת במינה, שנאבקה כל ימיה על זכותה להיות, נוסף לאם ורעייה, גם שותפה מלאה במילוי משימות הקבוץ והתנועה.
ברנה נולדה בשנת 1917, בעיר בלצי, שבחבל בסרביה. בגיל 10 נכנסה לתנועה ובמשך הזמן בלטה בקבוצת הבנות בכושר מנהיגותה ובשאיפתה העזה להיות נערה משוחררת, דומה ככל האפשר לגבורות המהפכה שבספרות, שהסעירו באותם הימים את צעירי מזרח אירופה. בגיל צעיר דבקה בידיד נעוריה, אדם, שהיה אחר כך חברה לחיים. יחד עמו צעדה בכל שלבי ההתקדמות בתנועה : הנהגת הקן, מועצת התנועה, ההנהגה המרכזית ושליחויות בערי השדה, העלייה לארץ והקליטה בקיבוץ.
כבר בשנת 1939, שנה אחרי עלייתה ארצה, עבדה ברנה בבית החרושת “שמן” בחיפה ונבחרה לנציגת השומר הצעיר בוועד פועלי המפעל. שנתיים אחר כך היא נשלחה להדריך את קן השומר הצעיר בקריית חיים. בימים הסוערים של “הספר הלבן” מפתחת ברנה פעילות בלתי נלאית הן בבית והן בחוץ בקרב פועלות העיר. אותו זמן נשלח אדם לשליחות התנועה במצרים. ברנה נותרה לבדה כשהיא בחודשים האחרונים להריונה. לאחר הלידה הגיעה לרוחמה ונשאה לבדה את עול גידול הבן במשך חודשים ארוכים, עד שובו של אדם. בו בזמן מילאה תפקידים מרכזיים בקיבוץ ועבדה בשירותים ובחינוך.
ערב מלחמת השחרור נסעה אחר אדם לרומניה כדי לעזור לו בשליחותו החדשה, הקשה והרגישה שם, בתקופת דמדומי המשטר הישן וערב השלטון הקומוניסטי. שם פיתחה פעילות משלה בקרב נשות מפלגת “על המשמר” והייתה מעורבת בכל הפעילות של הנהגת התנועה במקום. משגורשו מרומניה, לאחר שאדם נאסר, שבו לארץ ומיד המשיכו שליחותם לתנועה בצרפת.
בשובה לקיבוץ נרתמה ברנה למאמצי הקליטה של שנות ה- 50. היא הייתה מורה בחברת הנוער “לפידים” ואחר כך בקבוצת העולים “בנתיב” ועוררה לא מעט ויכוחים בגלל יחסה הסובלני אל קשיי העולים הצעירים. בשנת 1961 היא נקראה לשקם את סניף המפלגה ברמת-גן, אשר התערער בעקבות המשבר הרעיוני החמור של אותם ימים. מאמציה הוכתרו בהצלחה ובימי שליחותה ידע הסניף את שיא פריחתו.
בשובה הביתה כיהנה כמזכירה – החברה הראשונה והיחידה בתפקיד זה בתולדות הקיבוץ. עם תום התפקיד היא נדרשה שוב לתפקידים נוספים במפלגה ובתנועה, אבל ברנה העדיפה להצטרף לחבר העובדים של האולפן בבית ונענתה לצאת לפעילות המפלגה רק לתקופות קצרות.
ברנה הייתה חברת קיבוץ בעלת רמה גבוהה של הכרה עצמית. פעילותה העמידה אותה לא פעם במצבי עימות שהשכיחו לגמרי את עובדת היותה אישה. בלטה אצלה חריצותה, צימאונה ללמוד ולדעת וערנותה הרעיונית. היא הייתה רעייה מסורה, שותפה שווה ומלאה בחיי המשפחה ולא הזניחה את שני ילדיה, את יובל ואת אסנת.
שתי השנים האחרונות בחייה הוכיחו שוב את חוסנה ואת אומץ לבה. היא ידעה את הצפוי לה ואף הביעה את רגשותיה באחד המכתבים : “אינני גיבורה ואינני רוצה להעמיד פני גיבורה. האמת היא שקיבלתי עובדת מחלתי ללא היסטריה, בלי פאניקה ואפילו בלי מרירות, באופן סטואי, כעובדה גזורה. צריך המון כוח נפשי כדי לראות את הדברים כפי שהם במציאות, לדעת מה צפוי לך, מה אורב לך ולהמשיך לתפקד כאילו דבר לא קרה…”
וכך, בדיוק, נהגה ברנה באחרית ימיה.
