רוטגיסר מוריס ז”ל

דף הנצחה לרוטגיסר מוריס ז”ל (28/08/1871 – 03/02/1956) ( – כא תשכ”ו )

מוריץ רוטגיסר
זה הפרח תכול העין
ענוג וטוב וכולו ערגה,
מתסיס דמי בי כמיטב היין :
לחיות ! לחיות – ולו עוד שנה
בחודש שבט המוריק והפורח, דמם ליבו הער של סבא מוריץ רוטגיסר. שבועות מספר שכב על מיטת חוליו ונאבק עם מר המוות, בדרכו האופיינית : בבדיחה, באמרה שנונה, בחיוך על שפתיו – עד שעצם עיניו לנצח.
סבא מוריץ רוטגיסר נולד בהמבורג שבגרמניה, עוד בדור הקודם, בשנת 1871. אחר שסיים לימודיו בבית הספר נסע לעיר האהאו שעל יד פרנקפורט, שם למד מלאכת צורפות הזהב. כדי לשכלל עבודתו ולהעשיר ניסיונו, למדד ועבד בלונדון (בשנת 1897), בפריס (ב- 1901) ואחר כך בווינה ובפראג. הצורפות לא היתה מלאכה בידו, כי אם אמנות של ממש, בה הכניס את כל נפשו.
בסוף המאה הקודמת, נשא לאישה את מינה בלוך, מעיר פורצהיים ונשאר שם כמנהל עבודה בבית מלאכה גדול לייצור תכשיטים, עד שהקים לו בית מלאכה משלו. בפורצהיים נולדה ביתו אליזבט, אמו של חברנו יהודה באך ושם חיה כל המשפחה עד שנת 1938. כבר 5 שנים שלטו הנאצים בגרמניה כשהזוג הצעיר ובנם, יהודה, ברחו לצרפת – לפריס. שנה אחרי כן, חודש לפני פרוץ המלחמה, הצליח גם הזוג רוטגיסר לצאת את גרמניה. אחרי שהייה של כמה חודשים בפריס, הם המשיכו ללונדון ומשם לברמינגהם, מרכז לתעשיית תכשיטים ושם עבדו וחיו כל ימי מלחמת העולם השנייה, עד שנת 1949, כשעברו לפריס ומשם הגיעו כולם יחד, בשנת 1951, לארץ ולקיבוצנו.
סבא רוטגיסר הגיע אלינו בערוב ימיו. את שפת הארץ לא למד, אך כולנו, הגדולים והקטנים, הבנו את שפת מכחולו וצבעיו. הוא דיבר אלינו בפרחים. הוא ליקט אותם ביד זהירה ואוהבת ונתן להם חיים על גבי הנייר. במשך 5 שנו חייו אצלנו, הצליח סבא רוטגיסר לצייר בדייקנות מופלאה וביד אומן את רוב צמחי סביבתנו, שמומחה מן האוניברסיטה הגדיר במדויק את שמותיהם והם הצטרפו לתערוכה יקרת ערך.
כרינו לו קבר, אל מול השקדיות הפורחות שכה אהב. הוא הותיר אחריו זיכרון שיבתו המתבדרת ברוח, של צעידתו הגאה, של שכלו הרענן בגיל מופלג, של אהבה לטבע ושל אהבת החיים.