רפפורט אירמה ז”ל

דף הנצחה לרפפורט אירמה ז”ל (07/01/1915 – 16/08/2008) ( כא טבת תרע”ה – טו אב תשס”ח )

אירמה נולדה לארנולד ומרינה לוין בעיר דנציג גרמניה בשבעה לינואר 1915. ביתם היה בית יהודי מתבולל וחסרו בו סממנים יהודיים, אך בבית הספר התיכון פגשה אירמה בנות יהודיות שמשכו אותה אל תנועת “הבונים”. בתנועה התוודעה לראשונה לרעיון הציוני שכבש את ליבה, שם אף הכירה את דב רפפורט העתיד להיות בעלה. דב השלים לימודי בגרות ומספר שנים בטכניון, ועלה לקיבוץ יגור, לאחר חצי שנה הצטרפה אליו אירמה, הם נישאו ונולדו להם,עקיבא, צילה ורן. טרם מלחמת השחרור, ב”שבת השחורה” בה צרו על הקיבוץ חיילים בריטים, נתפסה אירמה ונשלחה למחנה מעצר בלטרון. דב רפפורט מילא ביגור תפקידי ניהול שונים, את מפעל “לגין” שבבעלות הקיבוץ ניהל שבע שנים, עד ליום בו היה מעורב בתאונת דרכים קטלנית סמוך למפעל. בתאונה זו קיפח את חייו והוא בן 53 שנים. אירמה המשיכה ביגור, אחר-כך עברה לכפר חסידים ומשם בעקבות צילה, לקיבוץ רוחמה. מזה 26 שנים היא כאן, אישה חייכנית וטובת מזג שהצליחה, על אף גילה המתקדם, ליצור קשרי ידידות יפים עם כל מי שהחיים זימנו לה. מהיום הראשון ברוחמה הבהירה לכול שהעבודה עבורה איננה צורך או חובה, אלא דרך חיים. חרוצה מאין כמותה, קפדנית ובעלת הספקים מרשימים אפילו בהשוואה לעובדות מנוסות וצעירות ממנה. תמיד בשקט, בסבלנות, בהסתפקות במועט ועם חיוך ונועם הליכות. את עבודתה תרמה אירמה לרוחמה בענווה. הקלנועית הראשונה בקיבוץ הייתה שלה, כי היא קיבלה את מגבלות גופה בהשלמה מעוררת כבוד. דמותה על הקלנועית עם הכלב האהוב בובי צמוד אליה ברצועה, (כי איך אפשר אחרת…!) הייתה שנים רבות חלק מהנוף. תמיד אמרה שהירוק שסביב, ציוץ הציפורים, האוויר הנקי, והשקט, הם מתנה שהיא מקבלת מדי יום מחדש. היא נאחזה בחיים, ובעזרת צילה, והטיפול המסור והמתחשב שלה, הצליחה לשהות בחדרה הפרטי הקטן, שטיפחה באהבה, כמעט עד ימיה האחרונים. אירמה רפפורט הייתה ייקית אמיתית, קפדנית וצנועה, בעלת דעה ומודעת לעצמה. תנחומינו למשפחתה ,יהי זיכרה ברוך.