שטרנברג יצחק ז”ל

דף הנצחה לשטרנברג יצחק ז”ל (01/01/1883 – 21/12/1970) ( – יט כסלו תשל”א )

יצחק שטרנברג
יצחק שטרנברג, אביה של חברתנו רשלה, הגיע לסוף דרכו. למעלה מ- 20 שנה חי איתנו. הוא זכה לזקנה מופלגת, מוקף דאגה והרגשת בטחון שהעניקה לו טיפולה המסור של בתו בקיבוץ.
יצחק נולד ברומניה, בפיאטרה ניאמץ, אחת הערים היפות לרגלי הרי הקרפטים. האוכלוסיה היהודית בעיר, לא היתה גדולה במיוחד, אך היא היתה בעלת מסורת שורשית ותודעת ציונית עמוקה. באווירה זו הוא גדל ומשנשא אשה והעתיק את ביתו לעיר המחוז השכנה, רומן, שמר על מורשתו. בעוד ילדיו צעירים, התאלמן יצחק וכל האחריות על הפרנסה וקיום חיי המשפחה התקינים הוטלה עליו. הוא עמד בכל אלה באותה רוח שהביא עמו מעיר הולדתו ואך טבעי היה שאחדים מילדיו מצאו את דרכם אל תנועות הנער הציוניות וההגשמה החלוצית. לאחר שרשלה עלתה ארצה בשנת 1939, גם שאר האחים והאחיות חפשו ומצאו דרך להיחלץ מרומניה המנואצת ועם תום מלחת העולם הגיע גם האב, יצחק, לקפריסין, כמעפיל. רק לאחר תקופה רבת סבל במחנה, זכה לעלות לארץ בשנת 1948, בעצם ימי מלחת השחרור. הארץ היתה נתונה במאבק הדמים וכל מה שרוחמה יכלה להציע לו היה “הפינוי” של הקיבוץ, בבית ספר “שבח” בתל-אביב.
באותם הימים היה יצחק שטרנברג עדיין במלוא כוחו, על אף 65 שנותיו. כששבו החברים לחיים תקינים ברוחמה, לאחר המלחמה, השתלב יצחק יפה ב”המברשת” ועשה עבודתו ברוח טובה ובמסירות. הוא ניחן במזג נוח והומור עממי והצליח לקשור קשרים לבביים עם צעירים. סיפוריו ובדיחותיו המפולפלות נתקבלו באהדה וחברים רבים מצאו פנאי לסור לדירתו כדי לטעום מהיינות שהיה מייצר, מומחיות שהיתה מצויה בידיו מנסיון עסוקיו בעברו. הוא לא חסך את כוחותיו ועשה מאמצים להיות מועיל ככל יכולתו ועסק ברצון ובצניעות בהכנת כבושים לחורף בשביל כל הקיבוץ, בו ראה תופעה מופלאה שאין כמוה בעולם. יצחק התייחס בהבנה לחיים החילוניים של חברי הקיבוץ, בהיותו משוכנע שמעשיהם מחפים על כל החטאים, גם כשלעת זקנתו חזר בתשובה והיה לשומר מצוות.
שנותיו האחרונות היו לו קשות במיוחד, עיניו קהו והתקשה לנהל את חייו בכוחות עצמו ונזקק ליתר השגחה וטיפול. בניו ובנותיו, המפוזרים בארץ, השפיעו עליו יחס של כבוד ועשו הרבה, יחד עם רשלה ומשה, כדי להקל עליו את ייסורי אין האונים של השקיעה האיטית.