מליש ינינה ז”ל

דף הנצחה למליש ינינה ז”ל (10/10/1899 – 04/11/1969) ( – כג תש”ל )

ינינה מליש
ינינה מליש, אמה של חברתנו טובה זילברשטיין, נולדה בעיר ז’מלוב, בולין.
לאחר שסיימה את לימודיה, התמחתה כמיילדת. היא נישאה ליוסף מליש, פולני נוצרי, מורה במקצועו ונולדה להם בת היחידה, טובה. משפרצה מלחמת העולם השנייה, בשנת 1939, נאסר בעלה בנסיבות בלתי ברורות והובל למחנה ההשמדה במיידנק, שם סיים את חייו במשרפות. כשגברו הרדיפות האנטישמיות, הסתתרה ינינה אצל קרובי בעלה הנוצרים ובתה, שהוצגה כאחת מבנות המשפחה, יכלה לנהל את חייה התקינים בגלוי. כך עברו את איימי השואה וניצלו מן ההשמדה.
עם גמר המלחמה עברה יונינה לעיר קרקוב, שם עבדה כאחות באחד מבתי היתומים, כשביתה איתה. כשאורגנה קבוצת יתומים במטרה להוציאם מפולין, דאגה ינינה שביתה תיכלל בה וכך הגיעה טובה לארץ, דרך צרפת, בשנת 1947. היא עצמה נשארה, כי לא עלה בידה להכין את תעודותיה בזמן. 12 שנים נוספות חיה ינינה בפולין. היא עבדה כמיילדת ולזמן מה אבדו עקבותיה. לאחר שטובה בגרה והקימה את ביתה בקיבוץ, התחילה לחפש את אימה וגילתה את כתובתה. משא ומתן ומאמצי שכנוע ממושכים קדמו לבואה של ינינה לארץ בשנת 1958, כשהיא רצוצה וחולת לב.
קליטתה בקיבוץ הייתה קשה. היידיש השגורה בפיה עזרה לה אמנם, במגעיה עם האנשים בעולמה החדש, אך במשך 11 שנות חייה בקיבוץ, למדה רק מעט עברית. היא ניסתה, לזמן מה, להשתלב בעבודות ממחסן הבגדים ואחר כך נהגה למלא מכסות עבודה בביתה. מוזרים היו בעיניה החיים בקיבוץ, אך במיוחד לא השיגה את השינויים שחלו בתנאי קיומה הפיזי, ולא יכלה להתגבר על חרדותיה ועל הרגלי האגירה.
יחד עם זה, לא הרגישה בודדה, כי מצאה לה טעם חדש בחייה על יד ביתה ועל יד משפחתה.
ינינה מליש הלכה לעולמה בגיל 70, לאחר פרשת חיים מלאת תהפוכות. היא הייתה אם יהודייה אשר נשאה על כתפיה את גזירת הגורל היהודי, גם אם נדמה היה לה שיכלה להימלט ממנו. באחרית ימיה מצאה מנוחתה בקרב עמה, על אדמת ישראל.